פרשת הבלוגרים: העיתונאית לורי שם טוב הגישה הבוקר תגובתה לבקשת הפרקליטות להארכת מעצרה ב- 5 חודשים

Spread the love

02.10.2018 – העיתונאית לורי שם טוב עצורה כשנה ושמונה חודשים מה- 27.02.2017 עקב פרסומים מכפישים באינטרנט על שופטים ועובדים סוציאליים שלטענת הפרקליטות בכתב האישום פורסמו על ידה.
דיון הארכת מעצר יתקיים ביום 09.10.2018 , בבית המשפט העליון בירושלים בשעה 10:20 בפני כב' השופט סולברג. שם טוב תייצג עצמה בדיון.
במקביל הגישה שם טוב בקשה לפסילת כב' השופט סולברג עקב התבטאות חריגה נגדה כשבוע לאחר מעצרה בטרם הוגש כתב האישום ובטרם ראתה מסמך או ראיה כלשהי על מעצרה ולא היה ביכולתה להגיב. סולברג ציטט בבש"פ 1999/17 מה- 03.03.2017 פסקה 9 ציטוט מספר משלי: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, 3-4) שמשמעו: אל תתפתו אחר דברי הזונה האפיקורסית כי סופכם מר כלענה וחד כחרב פיות. לטענת שם טוב דעתו של כב' השופט סולברג ננעלה בתיק נגדה.

דף ראשון - תגובה
הדף הראשון בתגובת לורי שם טוב

להלן קישור להחלטת סולברג מה- 03.03.2017 בש"פ 1999/17:
https://drive.google.com/…/0BzuCb_zdAvMOdDB1bGt3TEc1b…/view…

להלן חלק מהמבוא מתגובת שם טוב לבקשת הפרקליטות להארכת המעצר בחמשה חודשים נוספים:

מעצר זה הוא מעצר פוליטי ועונשי גם יחד הנמשך כבר 20 חודש. זהו מעצר בו נוקמת מערכת המשפט במשיבה בשל היותה עיתונאית שהעזה לבקר תופעות של פגיעה באזרחים ע"י עובדי ציבור, שופטים או עובדים סוציאליים, אשר אינם מוכנים לשמוע ולהשמיע כל ביקורת נגדם. השופטים והעובדים הסוציאליים אינם מוכנים לשים מראה לנגד עיניהם ולהודות במציאות העגומה: שופטים פוגעים באזרחים, מנהלים משפטים מוטים, מנתקים הורים מילדיהם ללא רחמים, בזים לדיני הראיות, מייצרים פרשנויות הזויות לטובת הרשויות, בכירים במערכת ובעלי ההון, ומעריצים ומהללים עובדות סוציאליות גם כשהן פוגעות באזרחים ללא רחמים. העובדות הסוציאליות שיכורות מכוח נכנסות לבתים של הורים, תולשות מהם את ילדיהם ומכניסות ילדים לפנימיות שם חוגגת האלימות, ההזנחה הרגשית, זנות וסמים.

המשיבה שמואשמת בפרסומים מסוג זה איננה מסוכנת, וכתב האישום אינו מצדיק כל עילת מעצר, אפילו לא לרגע. המשיבה שימשה שופר למסכנים והחלשים בחברה. חומרי החקירה בתיק זה עמוסים בשיחות של הורים אשר המשיבה הייתה תקוותם האחרונה, להצלת ילדים ממוסדות הרווחה, ולחיזוק הנפש לקראת המאבק של חייהם בבתי המשפט המרוששים אותם ופוגעים בהם. אין ספור הורים הינם אסירי תודה למשיבה אשר עזרה להם, הצילה ילדים, הפיחה תקווה באימהות והצילה אבות מהתאבדות עקב חוקי אפליה מגדרית, אכזריים ביותר הנהוגים בבתי המשפט.

המשיבה גם כתבה ופרסמה כתבות ביקורת על פרקליטים אשר מעלילים עלילות דם על אזרחים חפים מפשע, להוטים להרשיע, ולהוטים למלא את בתי הכלא באזרחים, כאשר שום דבר לא עומד בדרכם, למעט מספר מועט ביותר של שופטים המסוגלים לזכות אזרחים. כל פעולותיה של המשיבה הן פעולות מחאה וביקורת על עוולות ממסדיות, ומשכך זו ביקורת פוליטית, ואין כל יסוד להגשת כתב אישום או להרשעה בגינם. בגין ביטויים הרבה יותר חמורים ממה שמיוחס לכאורה למשיבה היועמ"ש גנז תיקי תלונות, ובגין מעשים הרבה יותר חמורים לא נפתחה אפילו חקירה משטרתית. המשיבה מופלית לרעה ומדובר באכיפה סלקטיבית.

האכיפה הסלקטיבית מתבטאת בכך שבמיוחד עבור המשיבה המציא בית המשפט העליון עילת מעצר חדשה "מהניילון" מסוכנות בגלל שימוש במקלדת. הרקע להמצאה חדשה זו הוא יצירת הרתעה נגד "שיימינג", כאילו שיימינג הפך מכת מדינה. שיימינג אינו מנוי בעילות שבחוק המעצרים, ולאחרונה בפס"ד אליצור סגל נקבע שביקורת פוליטית אינה עבירה פלילית. אולם בית המשפט העליון יודע לכתוב מילים יפות בפסקי דין כמו אליצור סגל ואונגרפלד, אבל המציאות בשטח היא אחרת. כאשר מדובר בביקורת נגד שופטים, המילים היפות בפסקי הדין המהללים חופש ביטוי וביקורת מתפוגגות.

בכל פסקי הדין העוסקים בהעלבת עובדי ציבור וזילות בית המשפט נכתב חד משמעית שמצופה מעובדי ציבור כושר סיבולת לספוג את הביקורת על פעולתם. בפרשת עינת הראל כבוד השופט בני שגיא הפגין את כושר הסיבולת לספוג ביקורת פוליטית והדבר ראוי להערכה. מדוע שאר עובדי הציבור, ולא פחות מ 25 שופטים אינם יכולים לגלות את אותה "סיבולת"?

הן התביעה והן שופטים בבית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי משננים פעם אחר פעם שהמשיבה היא "מסוכנת", אולם התביעה והשופטים לא מסבירים למי מסוכנת המשיבה, ובאיזה סיכון מדובר? התביעה מעולם לא הציגה ראיות להיקף התפוצה של הבלוגים הנטענים, וממה שנראה מתלוננים רבים בכלל לא ידעו על קיום הכתבות, והרבה תיקי חקירה נפתחו על סמך הדפסת כתבות ע"י המשטרה ללא מתלוננים. לראיה גם השופט אברהם הימן אשר גם עליו הייתה כתבה אמר חד משמעית שמעולם לא ראה את הכתבה ולא ידע עליה. אם כן, ממה החשש וממה המסוכנות אם כל כך הרבה מתלוננים בכלל לא יודעים שמישהו העביר ביקורת על מעשיהם? בכתב האישום יש התייחסות דלה להיקף התפוצה. במספר מקומות נכתב שכתבות זכו לכמה עשרות "חיבובים" בפייסבוק. האם עשרות החיבובים האלו מצדיקים מסקנה של מסוכנות בוודאות קרובה לשלום הציבור?

עד כה העידו 37 מתלוננים. אף אחד לא הגיע לבית המשפט עם חתכים בפנים או גפיים שבורות. כולם התלוננו על נזק לשמם הטוב. חלקם בכלל לא התלוננו במשטרה, והמשטרה הכריחה אותם להגיע לשם גביית עדות כדי לייצר תיק חקירה. נזק לשם טוב איננה בגדר סכנה לשלום הציבור, ואיננו נזק המצדיק כליאת בני אדם מאחורי סורג ובריח. אלפי תביעות בגין לשון הרע מתנהלות כל שנה בבתי המשפט האזרחיים של מדינת ישראל. אם תובע זוכה במשפט, לא עולה בדעתו של אף אחד לעצור את הנתבע שגרם נזק לשם הטוב של התובע. הפיצוי הכספי מהווה הסעד הראוי, ולא מעצר.

מערכת המשפט ואכיפת החוק מבקשת לגונן על מונופול השיימינג. בידי שופטים, שוטרים, תובעים משטרתיים, פרקליטים ועובדים סוציאליים כוח בלתי מרוסן והיכולת להכפיש אזרחים מבלי לשאת בתוצאות, ובחסינות מלאה. התסקיר שכותבת עובדת סוציאלית הוא כלי שיימינג שבקושי ניתן להתגונן מפניו. הדו"ח הסודי שכותב שוטר הוא גם כלי שיימינג שאין בכלל דרך לדעת אילו הכפשות כלולות בו. ההדלפות המשטרתיות הן כלי שיימינג. לפעמים גם החלטות ופסקי דין של שופטים הם שיימינג על מנת להעניש את מי שלא נשא חן בעייני השופט.

בידי שופטים, שוטרים ועובדי ציבור אחרים היכולת להעליל על אזרחים עלילות דם, ואין דין ואין דיין. שופטים עושים שיימינג לאזרחים דרך קבע. המשטרה עושה שיימינג לחשודים הנחקרים דרך קבע. כך גם הפרקליטות והעובדים הסוציאליים, עבודתם מבוססת על שיימינג. לעובדי ציבור אלו יש אינטרס לשמר את מונופול השימוש בשיימינג.

רק לשם דוגמא, מיד עם מעצרה של המשיבה ב 27.2.2017 התביעה והמשטרה עשו למשיבה שיימינג שקרי ומחפיר בכל ערוצי התקשורת, ושחררו לעיתונות ולטלוויזיה הצהרות שקריות בעליל, כגון שהמשיבה עמדה בראש כנופיה שסוחטת אזרחים תמורת בצע כסף, דבר שלא היה ולא נברא. גם בבית המשפט עצמו התביעה לא בחלה בהמצאת שקרים מן היקב ומן הגורן, כגון טענות הזויות ומופרכות שהמשיבה יצאה מישראל לשוויץ להופיע באו"ם נגד מדינת ישראל, ושבידיה דרכון מזויף איתו היא מתכוונת לברוח לשוויץ. כל בקשות השוטרים לקבלת צווים במעמד צד אחד ניתן להגדיר כשיימינג בחסות בחוק. השוטרים שיקרו לשופטים ללא חשש ממורא הדין, שקרים כגון שהמשיבה עומדת בראש רשת של הלבנת הון, או שהמשיבה עומדת בראש מפעל סחיטה. הדו"חות הסודיים ששוטרים מגישים לשופטים במהלך מעצר הימים הם חממה לשיימינג, שכן שוטר היודע כי הדו"ח החסוי לא יומצא לנאשמים וסנגוריהם, לא יהסס לשקר בדו"ח הסודי כי הוא יודע שלעולם לא ייתפס. כך במסווה של מאבק בתופעת השיימינג, עובדי הציבור מבקשים לשמר לעצמם את המונופול על שיימינג.

כיום, התביעה מבקשת הארכת מעצר על סמך סע' 62 לחסד"פ (סמכויות אכיפה ומעצרים) אולם הפרקליטות מתעלמת מהוראות סע' 61: "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ואם היה נתון המעצר בפיקוח אלקטרוני – תקופה המצטרפת כדי 18 חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה."

סע' 61 לחסד"פ אמור להיות הכלל וסע' 62 אמור להיות החריג. המחוקק התכוון לכך שנאשמים לא ישבו תקופה בלתי מוגבלת במעצר עד שייגמר משפטם, ולאחר 9 חודשי מעצר, הוראת המחוקק היא לשחרר. התביעה סבורה שהוראת סעיף 61 לא קיימת, ושהארכות מעצר הן דבר של מה בכך, ומונחות בכיסן. הנחות יסוד אלו מתבטאות באופן ניסוח בקשת המעצר, ניסוח המעיד על זלזול מוחלט בחזקת החפות, בזכויות האזרח, ובזכות לנהל את המשפט מחוץ למעצר, באופן בו הנאשם שותף פעיל להגנתו וחומרי החקירה זמינים לו, והוא איננו משמש בובה בתיאטרון ההרשעות שמביאים אותו מתא מעצר, ללא חומרים, ללא שותפות בהכנת ההגנה, מעמידים אותו בתא זכוכית (כמו שהעמידו את אייכמן), ומצפים ממנו לספור את הימים עד להצטרפותו אל הסטטיסטיקה הבלתי נמנעת של 99% הרשעה.

המשיבה נעצרה בתאריך 27.2.2017 ושהתה במעצר ימים תקופה ארוכה ביותר של 38 ימים. כתב אישום הוגש בתאריך 6.4.2017 ועד 26.10.2017 שהתה המשיבה במעצר בינים, שכפי הנראה מדובר בשבירת שיא לאומי של מעצר ביניים. מאז היא שוהה במעצר עד תום ההליכים.

בניגוד לבקשות להארכות מעצר הקודמות בהן הגיעה המשיבה לבית המשפט כאשר הנחת היסוד של בית המשפט היא שהמשיבה מסכימה לראיות לכאורה נגדה, הפעם המשיבה מגיעה לבית המשפט כאשר היא איננה מסכימה לראיות לכאורה נגדה. המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי ודרשה כי בית המשפט יורה לתביעה להציג את הראיות לכאורה נגדה כדי שבית המשפט יבדוק אותן אחת לאחת, דבר שלא נעשה עד כה.

כמו כן בנוסף לכך שהמשיבה אינה מסכימה לראיות לכאורה נגדה, היא גם איננה מסכימה למצג השווא בבקשות הפרקליטות לפיו המשפט מתנהל על פי לוח הזמנים יעיל, סביר והגיוני, ואינה מסכימה לקביעה חסרת השחר שהמשיבה מסוכנת לשלום הציבור….

salome

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.