פרשת הבלוגרים: כל צווי החיפוש, חיפושים בדברי מחשב, חיפושים במסמכים, צווי המצאת מסמכים, וצווי קבלת נתוני תקשורת בתיק מ"ת 14280-04-17 לקויים
20.09.2018 – בית משפט מחוזי תל אביב בפני שופט המעצרים אברהם הימן – מתוך נאומה של לורי שם טוב על בקשתה לעיון חוזר בראיות לכאורה:
"ראיות לכאורה
אני טוענת שכל הראיות שהושגו על סמך צווי חיפוש, מחקרי תקשורת והאזנות סתר הם לקויים גם מהותית וגם פרוצדורלית. בראיות האלה אין פוטנציאל להרשעה כי כולם מחוררים כמו גבינה שוויצרית.
ליקוים מהותיים בצווים
אני טוענת שלא היה יסוד להוצאת הצווים השונים, כי לא היה חשד סביר, או שבכלל לא היו מתלוננים, או שהמציאו חשדות סתמיים, או שבכלל לא טרחו לטעון שיש חשד סביר והשופטים חתמו על הצווים כחותמת גומי.
המציאו חשדות פיקטיבים לחלוטין של הלבנת הון, ובית המשפט השלום חתם להם על צווים בלי לבדוק כלום.
המציאו חשדות שאני עומדת בראש כנופיה שסוחטת את עו"ד שחר שוורץ ועל סמך זה הוציאו צווים להאזנות סתר בטלפון, במחשב, באיכונים, ומסתבר שהכל היה בלוף, לא הייתה סחיטה, ולא נעליים. שום דבר. שחר שוורץ לא נסחט.
המשטרה הלכה לבית המשפט כתבה בחשדות שיש עשרות ומאות מתלוננים, בסוף מתברר שפתחו עשרות תיקים בלי שמתלוננים בכלל התלוננו, סתם כי השוטרים הדפיסו כתבות ופתחו עשרות תיקים במשטרה בלי מתלוננים.
עכשיו מספרים לבית המשפט שהשיגו מארצות הברית נתונים דיגיטליים. אם השיגו נתונים דיגיטליים למה הם לא מראים מה כתבו לאמריקאים? מה סיפרו לשופט באמריקה? איפה בכלל הבקשה שהגישו לשופט באמריקה?
העובדה ששופטים חתמו על צווים להאזנות סתר בגלל העלבת עובדים סוציאליים או שופטים נגד חופש הביטוי וחופש הביקורת מראה שהשופטים היו חלק מצוות החקירה.
ליקויים פרוצדורליים בצווים
כל צווי החיפוש, חיפושים בדברי מחשב, חיפושים במסמכים, צווי המצאת מסמכים, וצווי קבלת נתוני תקשורת בתיק מ"ת 14280-04-17 לקויים, ובוצעו שלא כדין. הצווים חסרים חלק מפרטים מהותיים החל ממספר תיק בית משפט, שם החוקר שהופיע בפני השופט והוזהר כדין, ציון מהות החשד והעילה למתן הצו, מילוי פרטים מלאים של המחזיק, הנמקה מדוע החיפוש במחשב יבוצע ללא עדים, ולפעמים גם שם השופט.
באף אחד מהצווים לא צוין כי המבקשת הנה עיתונאית. לפעמים חסר הצו רק פרט אחד ולפעמים יותר.
אין מדובר ליקוי אחד או ליקויים בודדים אלא המדובר בכל עשרות הצווים שהוצאו על ידי בתי המשפט במהלך החקירה. המעשים הפסולים האלו בוצעו כחלק ממדיניות, מפרקטיקה רחבה ושיטתית של פגיעה חמורה בכבוד האדם, חירותו, צנעת הפרט, קנייני, ופרטיותו תוך הסכמה מלאה של כל הרשויות הנוגעות בדבר.
איני הקורבן היחידי של הפרקטיקה הזוועתית הזו אלא גם נאשמים וחשודים אחרים בתיק ובני משפחותיהם. מדובר בהתנהלות שערורייתית שיש להוקיע החל מהרגע הראשון שבו היא מתגלית.
חוות דעת 98/05 של כב' השופטת שטרסברג על "כתיבת החלטות על טופס" שהובאה בסעיף 16 בבקשה 182 הנדונה, הופכת לכלל יסוד בתיק הנוכחי שניתן לנסחו כדלקמן:
הצווים הנוגעים לתיק מ"ת 14280-04-17 פגעו כולם בזכויות יסוד האדם. כך, למשל, צווי החיפוש בביתי. בית המשפט לא נתן דעתו לכך שחיפוש בביתי ובמחשבים שלי פוגע בזכותי כאדם לפרטיות ולצנעה, זכות שנקבעה כזכות יסוד בסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך גם באשר לצווים אחרים שאפשרו כניסה של המשטרה למקום מגורים או פעולה אחרת שפגעה בזכויות יסוד שלי שחלקן בעלות מעמד חוקתי, כגון חירותי או זכותי לכבוד ולקניין. זאת ועוד. מילוי הצווים בצורה לקויה פגעה בזכותי לקבל את יומי בבית המשפט. החלטות שופטי המעצרים ניתנו כלאחר יד, ללא שיקול דעת וללא ביקורת שיפוטית של היושב על כס המשפט. שיקול הדעת השיפוטי שהוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה לא נעשה, ולכן התפקיד השיפוטי לא יצא לפועל. בנוסף, המילוי הלקוי של הצווים פגע בכבודה של המערכת השיפוטית ובמעמדה בעיני הציבור, ויש בו כדי להפר את חובת ההנמקה המוטלת על השופט".
הפרקטיקה הרחבה והשיטתית של הרשויות לפגיעה חמורה בכבודי, חירותי, צנעתי, קנייני ופרטיותי לא הוגבלה להוצאת הצווים בלבד, אלא לכל דבר ועניין שבו התנהלה החקירה. למשל:
כל החיפושים בדברי המחשב בוצעו ללא עדים בהנמקות פתטיות וסתמיות כגון: "חוקר מיומן" שממילא מחייב חיפוש בדברי מחשב שיבוצע על ידי חוקר מיומן. או נימוק כגון: "חיפוש בדברי מחשב ללא עדים".
כל המסמכים שנתפסו הוכנסו לתוך בערמות לתוך שקיות מבלי שניתן לחשוד לראות אלו מסמכים נתפסו.
החיפוש בוצע באישון לילה מה שהיקשה להבאת עדים. החוקרים ניצלו נוכחות המחזיק לבדו בדירה, ולכן כאשר היו חוקרים עימו בחיפוש בחדר השינה, חוקר נוסף שהיה לבדו בסלון תפס חפצים ללא נוכחות המחזיק. בתום החיפוש החוקרים לא אפשרו למחזיק לבדוק החפצים שנתפסו מול הרשימה שביקשו ממנו לחתום עליה. מדובר בהתנהגות שאינה רק נבזית ומשפילה אלא גם פגעה בחקירה.
יש גם דיונים והחלטות שיפוטיות באופן שיטתי לפגיעה חמורה בכבוד האדם, קנייני, צנעתי, ופרטיותי. לדוגמא דיון כב' השופטת כוחן ב- 05.03.2017 תיק 11628-03-17. הדיון התקיים כשבוע לאחר המעצר ותפיסת החפצים ללא נוכחותי וללא ידיעתי ובו הוחלט על הארכת החזקת התפוס עד תום ההליכים (סעיף 25 בבקשה הנדונה מספר 182).
המדיניות שבה נקטו מערכת המשפט, הפרקליטות והיחידה החוקרת לפגיעה שיטתית בכבוד האדם, פרטיותו, צנעתו נמשכה גם לאחר הגשת כתב האישום. וכך בתוך חומר הראיות שנחשף לעיניהם של כל הנאשמים ובאי כוחם נמצאו מסמכים אישיים ביותר שלי ומשפחתי שאינם קשורים לחקירה כגון תסקירי סעד, מסמכי בית משפט לענייני משפחה, תעודת גירושין ועוד. מדובר בריבוי פגיעה בפרטיותי ומשפחתי בדרגת החומרה הגבוהה ביותר.
כל הראיות לכאורה בתיק מ"ת 14280-04-17 הושגו תוך פגיעה חוקתית חמורה ושיטתית של הרשויות בכבודי, חירותי, קנייני, צנעתי ופרטיותי העולות עשרות מונים על כתב האישום כולו. לאור האמור לעיל והאמור בבקשה 182 איני מסכימה לראיות לכאורה.
הראיות בתיק נסיבתיות וחלשות
כאמור כל הראיות לכאורה בתיק מ"ת 14280-04-17 הושגו בדרכים פסולות תוך פגיעות חוקתיות וחמורות בחשודים. באופן טבעי ראיות המושגות בדרך זאת הנן חלשות ונסיבתיות. לדוגמא טענות המשיבה באשר להרשאת אדמין לאתרים מפרים שנמצאו במחשבו של נאשם כזה או אחר אין בה משום לומר מה כתב בעל הרשאת האדמין באתרים אלו. הרשאת האדמין מאשרת כי לאותו בעל הרשאה יכולת ליצור פלטפורמה או לכתוב באתר ותו לא. כמו שוורדפרס יצר פלטפורמת אחסון האתר וביכולתו לכתוב בכל אתר ואתר שמאוחסן אצלו, וינדוס יצר פלטפורמת מערכת הפעלה, כך בעל ההרשאה יכול ליצור לכאורה פלטפורמת האתר, ואין בה משום לטעון כי כתב תוכן כזה או אחר באתר, כשם שאין לטעון שמארק צוקרברג כתב תכנים בפייסבוק. מדובר בכמויות תכנים גדולות מאוד שלא ניתן לבקר אותם על ידי אדם אחד או לבקר שינויים שנעשים בהם מעת לעת.
באופן דומה טענות המשיבה באשר לכאורה לאמצעי התשלום של כ- 20 שקל לדומיין, וכתובות ip שהפנו אל נאשם כזה או אחר הן ראיות נסיבתיות חלשות ואין בהם לקבוע במינימום סבירות מי כתב תכנים מכפישים ברשת.
כל האזנות הסתר למיניהן, תכתובות וואטאפ ואימייל נתונים לפרשנויות אינספור ואין בהם לקבוע במינימום סבירות מי פרסם מה.
לשיטתה של המשיבה ניתן לעצור כל אדם שנמצא במחשבו, או בסמרטפון שלו רסיס מידע ולכלוא אותו מאחורי סורג ובריח לאורך שנים עד תום ההליכים.
אילו היה בידי המשיבה ראייה לכאורה אפקטיבית תקינה אחת לא היה מנהלת חקירה פסולה ופוגענית לאורך שנים כפי שציינתי לעיל ובבקשה 182 הנדונה, והייתה מגישה חומר ראיות מסודר בזמן.
מסוכנות
חוק המעצרים סע' 21 (א) (ג) מאוד ברור. קיימת עילת מעצר רק ב 5 נסיבות: 1. עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם, 2. עבירת בטחון, 3. פקודת הסמים המסוכנים, 4. אלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם, 5. עבירת אלימות בבן משפחה. אף אחד מאלה לא רלבנטי. אלו עבירות שמגבילות את חופש הביטוי. אי אפשר להגיד מקלדת זה נשק קר או נשק חם.
בית המשפט העליון בדיונים הקודמים בעניין שלי המציאו עבורי עילת מעצר חדשה, מסוכנות על בסיס שימוש במקלדת. אני סבורה שזה נעשה כתוצאה מגיבוש דעה מוקדמת נגדי, ומעצם העובדה שלא היו בפניהם הראיות לכאורה, והראיות לכאורה לא עברו סינון רציני של פוטנציאל ההרשעה.
השופטים בעליון רצו להראות יד חזקה כלפי השיימינג, בגלל פרסומים שהשיימינג הוא מכת מדינה. אני מפנה לפס"ד גנימאת, גם אם העבירה היא מכת מדינה אי אפשר להמציא עילת מעצר חדשה למכת מדינה.
אם מישהו החליט ששיימינג זה מכת מדינה, זו לא סיבה לעצור אזרחים בכלא למשך שנים, כי אין עילת מעצר בחוק המעצרים.
כדי לנמק למה אני מסוכנת, בית המשפט העליון השתמש בציטוטים מהתנ"ך בפרשנות לקויה, ולא מחוק המעצרים. בתיק מ"ת 14280-04-17 גולת הכותרת למסוכנות היא ציטוט פסוק מספר משלי, שצוטט עליי בפומבי כמשל, או כרמיזה: "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ. וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת" (משלי ה, ג) ,(ראו בקשת מעצר עד תום ההליכים מ"ת 14280-04-17 מיום 06.04.2017, בש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017, מ"ת 14280-04-17 מיום 26.10.2017).
בית המשפט העליון המשיל אותי לאישה "זרה" מספר משלי המפתה אנשים בשפת חלקות ומביאה לאסון, שבר בחייהם ומותם.
האישה ה"זרה" בספר משלי מיוחסת לפיתוי, זנות, אפיקורסיות, וגורם למוות. ראו (משלי ב, טז): "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה. כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ. כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" , וראו גם: (משלי ז ה): "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה… וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ… אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ. כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת".
המשלתי ל"זרה" לראשונה בבש"פ 1999/17 מיום 03.03.2017 עת הייתי במעצר ימים כששה ימים בלבד, טרם הגשת כתב האישום שהוגש כעבור כחודש, מבלי שראיתי חומר ראיות כלשהו נגדי ולא היה ביכולתי להגיב לדברים אלו. ובהמשך נמשך השימוש בערכאות שונות במשל זה כאמירה פתטית מבלי להציג דוגמא אחת לזנות, אפיקורסיות, או דקירת חרב.
אין מדובר בניתוח מסוכנות, אלא בתעמולה זולה, שימוש נלוז בפסוקי התנ"ך להסתה, נאצה, עלילת דם, ורצח אופי שהופעלו נגדי. השימוש הנלוז במטפורות קיצוניות אלו נובע כאמור מהעדר המסוכנות, וראיות לכאורה נגדי ולכן נקטה המשיבה בדרך הכפשות קיצוניות בנוסף לפגיעות החמורות שהוזכרו לעיל. …"
