משטרת מרחב דן רמת גן – מנהלת כפל משפטים נגד חיים חביבי בבתי משפט שונים ברחבי הארץ – כשסעיפי האישום זהים בכולם

משטרת מרחב דן רמת גן – מנהלת כפל משפטים נגד חיים חביבי בבתי משפט שונים ברחבי הארץ – כשסעיפי האישום זהים בכולם
Spread the love

משפ' חביבי נרדפת שנים ארוכות על ידי רשויות הרווחה המשסים בה את משטרת ישראל. כך למשל, משטרת מרחב דן ברמת גן, נוהגת לעצור את האבא חיים חביבי, כשהוא ממתין לאוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי רמת גן.

חיים חביבי היה שוטר בעברו, והוא מודע לכך כי משטרת ישראל מבצעת מעצר שווא בהליך בלתי חוקי, ואף הגיש על כך עתירה שנדחתה. כך כתב חיים חביבי באחת מעתירותיו נגד משטרת ישראל על מעצר שווא נגדו:

"הנוהל

1. הנתבעת (משטרת ישראל) את הנוהל המשטרתי שמספרו 02.220.182 מיום 11/2004 אשר לא תוקן, שונה או עודכן בעקבות פסק דין מויאל (מ"י נ' דוד מויאל ואח' (פ' (אילת) 1661/06).

2. סעיף 5 לנוהל, מתייחס למסירת הזמנות ולא לצווי הבאה בתיקים פליליים וכך שהוא אינו נוגע לעניין.

3. סעיף 6 ב(2) סיפא לנוהל הקבוע ש"במידה ונעצר שלא בשעות העבודה המקובלות, יובא בפני בית המשפט בהזדמנות הראשונה ולא יאוחר מ- 24 שעות ממעצרו"סותר את קביעת בית המשפט בעניין מויאל.

4. סעיף 6 ד (2) קובע כי ביצוע צו במועד חריג יהיה רק לאחר ש:

4.1 בוצעו לפחות שלושה ביקורים בבית המובא והוא לא נמצא.

4.2 לא נענה להזמנות שהושארו לו בביתו.

4.3 אישור רמ"ס / רלס"מ (ראש מדור סיור / ראש לשכת סיור ומבצעים – ל.ש.).

4.4 בשיקול הדעת לביצוע צו במועד חריג יילקחו בחשבון אפשרויות נוספות לאיתור המובא והזמן הנותר למועד הדיון."

5. הנתבעת (משטרת ישראל) לא טענה, לא הביאה ראיה וקל וחומר לא הוכיחה כי התקיימו אף אחד מהתנאים המצטברים הללו.

6. מכאן, שהנתבעת (משטרת ישראל) התרשלה גם בהפצת נוהל המנוגד לדין וגם שוטריה לא פעלו על פי הנוהל הפגום.

7. יובהר כי לטענת התובע (חיים חביבי), סמכות המעצר שניתנה למשטרה בביצוע צו ההבאה הוא רק לשם הבאת המובא לבית המשפט ולא לבית מעצר.

8. כפי שעולה מסעיף 19 לסיכומי הנתבעת, הנתבעת ממשיכה לפעול בניגוד לפסק דין מויאל מבלי שהיא ערערה על פסק הדין.

לגישת הנתבעת, ניתן לכתחילה ובמודע לעצור אדם בצו הבאה בנסיבות שבהן תתבצר ממנה האפשרות להביא את המובא ללא דיחוי לבית המשפט – כגון בביצוע הצו בשעות הלילה המאוחרות, במקרה דנן.

לטענת התובע (חיים חביבי), אין לאפשר לנתבעת (משטרת ישראל) להכניס את עצמה מרצון למצב שבו היא 'תאלץ' לשלול את חירותו של מובא, לא הסכמה מפורשת שבדין.

הדבר דומה לאדם אשר מבקש סייג לאחריות פלילית עקב שכרותו לאחר שהשתכר ביודעין (ראו 34 ט (ב) לחוק העונשין).

גם על פי סעיף 6 ד (2) לנוהל, ביצוע צו הבאה בשעות חריגות הוא כאשר כלו כל הקיצין ולא עניין שגרתי.

9. בניגוד לפרשנות שניתנה על ידי הנתבעת לפסק דין מויאל בסעיף 26 לסיכומי הנתבעת, כאילו הוא מתיר באופן גורף מעצר אדם שלא בשעות פעילות בית המשפט, פסק הדין קובע כי:

הוראות הנוהל המשטרתי בסעיף 6.ד. לו – הקובעת ביצוע צווי הבאה בימי חול בשעות בית המשפט פתוח, למעט חריגים המפורטים בסעיף, מתיישבת עם הוראת החוק,תכליתו, ועם הצורך לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחירות הנאשם.

4. הוראת סעיף 6.ב.2 סיפא לנוהל המשטרתי אינה מתיישבת עם לשון הוראת סעיף 103 לחוק סדר הדין הפלילית, היא נדחית מפניו ואין לפעול לפיה.

10. יש להתעלם מהנסיונות של הנתבעת (משטרת ישראל) לרמוז כאילו התקיימו החריגים לנוהל כפי שעולה מסעיפים 34-35 לכתב התשובה. במקום לכסות על מחדליה הראייתיים, הנתבעת (משטרת ישראל) היתה צריכה להעיד את השוטרים אשר לטענתה ניסו 3 פעמים לאתר את התובע (חיים חביבי) ולהציג את ההזמנות שנשארו בבית, כביכול, ואת אישור רמ"ס / רלס"מ, הקיים לדבריה בתיק המשטרה.

בנוסף, הנתבעת (משטרת ישראל) היתה צריכה להוכיח כי לא היתה חלופה אחרת למעט ביצוע הצו בשעה בה נעשה. לא מיניה ולא מקצתיה.

הודעה לסניגור

11. הנתבעת (משטרת ישראל) מנסה להציג תמונה חלקית ומעוותת בפני בית המשפט בכל הקשור לסעיפים 40-41 לסיכומיה.

אכן, התובע (חיים חביבי) לא ביקש להודיע לאיש על המעצר מאחר והוא נלקח מביתו לעיני משפחתו. ואולם, באותו מסמך התובע כן ביקש להיפגש עם סניגור, בקשה אשר אילו נענתה, היתה עשויה לקצר או לייתר את המעצר.

ה נ ז ק

12. בענין סכום הנזק, היה על ב"כ הנתבעת (משטרת ישראל) בתור עובד ציבור, שהוא נאמן הציבור, לציין כי האסמכתאות שהיא הביאה שונות מהמקרה שבנדון.

בעניין אודס (ת"א 2869/10), בית המשפט הפחית את הפיצוי מאחר ומדובר באדם אשר היה עצור בעבר. גם בעניין שירי (רע"א 5932/08) בית המשפט ייחס חשיבות לעובדה כי המבקש בחר בעבר לרצות עונשי מאסר במקום לשלם קנסות, שעה שלדעת בית המשפט היה יכול לשלמם.

בנוסף, המבקש לא טרח לברר את סיבת המאסר, ולפעול בענין לאורך כל תקופת המאסר.

סוף דבר

התובע חיים חביבי, אב ל- 5 ילדים,  עבד כשוטר בעברו, נרדף במשך שנים על ידי רשויות הרווחה, כשאף נמלט לרשות הפלסטינית על מנת להציל את ילדיו מלקיחתם לאימוץ על ידי הרשויות. חיים חביבי, מכיר את החוק על בוריו ויודע שמשטרת ישראל רומסת את זכויותיו, ומפרה חוקים בזדון ומבצעת מעשים פליליים חמורים ביותר. לדאבונו הרב של חיים חביבי, גילה כי משטרת מרחב דן הגישה בכפל את אותה התביעה בה נתבע בבימ"ש שלום תל אביב אצל השופט צחי עוזיאל, בבימ"ש נתניה.

חיים חביבי הגיש  ערעור על כך אצל השופטת הרטמן – כשהוא מצרף את התביעה של משטרת רמת גן והתביעה הזהה לחלוטין שהועברה ממשטרת רמת גן לפרקליטות נתניה, שלא טרחה לשנות את סעיפי האישום.

אין צורך להכביר במילים על החשיבות שיש לנקיון כפיו של חיים חביבי הפונה לבית המשפט הנכבד בידיים נקיות.

יש לקוות שהצדק ייעשה עם חיים חביבי, ומשטרת מרחב דן תניח לו ולמשפחתו לחיות את חייהם.

salome

salome

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.