הוד השרון – הביטוח הלאומי דורס את האזרח הקטן, לשכת הרווחה מפקירה אותו

לנוכח הגזרות הכלכליות החדשות ולרגל חזרתה של המחאה הציבורית ראיין "לוקאל" שלושה אזרחים שמתלוננים על היחס לו הם זוכים מהביטוח הלאומי משה סילמן שהצית את עצמו במהלך הפגנת המחאה ונלחם על זכותו לחיות בכבוד נפטר מפצעיו, אולם מותו חשף את ההתנהלות הבעייתית של הביטוח הלאומי. לרגל חזרתה של המחאה החברתית ראיינו שלושה אנשים, תושבי הוד השרון, שמתלוננים על יחס המוסד לביטוח לאומי, שלדבריהם, מתעלם ממצוקותיהם ובכך מחריף את מצבם.

הביטוח הלאומי עיקל את קצבת הילדים

ביטוח לאומי עיקל את קצבת הילדים של תושבת הוד השרון, אם ל-4 ילדים, שנותרו בעקבות הצעד הקיצוני ללא אוכל.

אורית (30) תושבת הוד השרון, אם לארבעה ילדים קטנים בני 2,5,6,8. מספרת על היחס המחפיר שקבלה בביטוח הלאומי.

אורית: "בעלי צבר חוב בביטוח לאומי של 25,000 שקל. את חובו החליטו בביטוח הלאומי לקצץ מהפיות של הילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים קטנים, גם אני וגם בעלי לא עובדים ואת הקצבה עיקלו לנו בגלל החוב. אנחנו חיים מסל מזון וזה כל מה שיש לנו.

"לא מזמן הגיעו אל הבית שלנו מהוצאה לפועל כדי לעקל דברים בגלל החוב. המעקלים, שראו שאנחנו גרים בבית קטן שבו אני, בעלי וארבעת הילדים ישנים באותו החדר, נחרדו. מלבד טלוויזיה ומקרר ישן אין לנו כלום, כך שלא היה להם מה לקחת. ניגשתי לעובדת הסוציאלית מטעם העירייה כדי להסדיר את החוב מול ביטוח לאומי, אבל לא התייחסו אליי שם. הם טענו שהקצבה נכנסת לחשבונו של בעלי ולו יש חוב אז היא מעוקלת. כרגע, למרות שבעלי סובל מנכות נפשית, הוא לא מקבל שום קצבה, הוא לא יכול לצאת לעבוד ומנגד גם מעקלים לנו את הקצבה".

איך אתם חיים?

"עמותת רעים מביאה לנו סל מזון פעם בשבועיים. אני יוצאת לנקות בתים פעם פעמיים בשבוע ומזה אנחנו חיים. אני קוראת בעיתונים על משפחות שחיות מ-2900 שקל ובוכים, הלוואי והיה לי את הסכום הזה. כרגע הילדים בחופש, אין להם קייטנה, שלא לדבר על בילויים, ואני נלחמת כדי שיהיה לי איך לקנות להם אוכל מידי יום ביומו".

הכסף מהביטוח הלאומי לא מספיק לקיום מינימאלי

אהובה (51) תושבת הוד השרון, נשואה ואם לילדה בת 12, סובלת מנכות נפשית, מטופלת בשלוותה, וחיה מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיעה לפת לחם. לפני כשנתיים היא ומשפחתה עברו להתגורר באוהל סמוך לעיריית הוד השרון. הם אמנם קיבלו דירה מעמידר, אך מצבם עדיין רע מבחינה כלכלית. אהובה ומשפחתה חיים מקצבת נכות בסך 3400 שקל. בעלה של אהובה אינו עובד, בתה חיה בפנימייה ומגיעה לחופשים ושבתות הביתה. רק לפני ארבעה חודשים עברה אהובה ניתוח לכריתת שד בשל מחלת הסרטן שבה חלתה, ולדבריה אין לה מי שידאג לה וילחם על זכויותיה מול הביטוח הלאומי.

לטענתה של אהובה הקצבה לא מאפשרת להם לגמור את החודש, לשלם חשמל, מים לקנות אוכל ובגדים לילדה.

אהובה: "בעלי לא עובד וסובל גם הוא מבעיות בריאותיות. אני מטופלת בשלוותה ומבחינה נפשית אני לא יכולה לעבוד. יש לי ילדה בת 12 שהוכנסה לפנימייה בגלל כל המצב הזה. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי, אבל הכסף הזה לא מספיק לכלום. אנחנו קונים לילדה דברים, משלמים חשמל מים, ולקראת אמצע החודש אנחנו מגיעים למצב שאין לנו כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים סל מזון וכשהוא נגמר, אנחנו נשארים בלי אוכל".

במשך שנתיים נאבק מול הביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת נכות

אלי (64) תושב הוד השרון לקה בסוכרת, איבד את יכולתו לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו ונאלץ להילחם במוסד לביטוח לאומי במשך שנתיים. בכל אותה תקופה בה לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה, נאלץ להשתמש בחסכונותיו אותם שמר לפנסיה.

כיום, לאחר שניהל עסק מצליח, ומצבו הכלכלי היה מעל לממוצע, הוא מקבל קצבה זעומה בסך 2400 שקל ממנה הוא צריך להתפרנס ולחיות בכבוד.

אלי: "במשך כל חיי עבדתי מאוד קשה. מעולם לא נתמכתי באיש, ולא החסרתי דבר מאשתי וילדי. לפני כ-4 שנים חליתי בסוכרת ובשל עבודתי הפיזית המאומצת בכל השנים, אני סובל מכאבים עזים ברגליי, דבר שלא אפשר לי להמשיך לעבוד. כתוצאה מהמצב נאלצתי לשבת בבית. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה מה עובר על אדם בריא שהופך פתאום חולה. אותו אדם צריך להתמודד גם עם מצבו הבריאותי ועם ההכרה שחלה וגם להילחם בבירוקרטיה ובשרירים שמופעלים על ידי המוסד לביטוח לאומי שחורץ נפשות. כשחליתי, חלו אצלי סיבוכים, לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי לא פעם בבית החולים. תוך כדי אשפוזים, נאלצתי לרוץ לוועדות רבות, להיבדק על ידי עשרות רופאים שונים, כל פעם מחדש, ולבסוף לגלות שאני לא זכאי לכלום.

"רופא תעסוקתי בדק והכריז שאיני כשיר לעבודה ולמרות זאת בביטוח הלאומי קבעו לי אחוזי נכות מועטים שלא אפשרו לי לקבל קצבה. מתוך מיטת חוליי, המשכתי להילחם כי ידעתי שאין לי ברירה. הגשתי ערעור ולבסוף נקבעו לי 80% נכות דבר שמאפשר לי כיום לקבל קצבת נכות בסך 2400 שקל".

כיצד אתה מצליח להתקיים מקצבה זו?

"אני חי עם אשתי והילד וחי מהיד אל הפה. אני לא בוכה אבל בתור אדם שעבד 40 שנה ונלחם בכל המלחמות ציפיתי ליחס אחר מהמדינה. אני מרגיש שירקו לי בפרצוף. אני לא היחיד בארץ הזו וכל יום קורא בעיתונים על עוד ועוד אנשים במצבי ואף במצבים גרועים יותר. קשה לי עם העובדה שהמדינה שלנו לא מתייחסת כראוי למי שבאמת זקוק לעזרה".

מה אתה חושב על המעשה הקיצוני של משה סילמן?

"אני לא יכול לשפוט אותו על מעשיו. הוא היה על סף ייאוש והגיע הזמן שראש הממשלה ואנשי הממסד יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מידי. במקום לקצץ כל הזמן בתקציבים שיעזרו לחלשים".

תגובת דוברות המוסד לביטוח לאומי: "למשפחה שולמה גמלה להבטחת הכנסה ע"י הביטוח הלאומי עד ינואר 2011. תשלום הקצבה הופסק מכיוון שהאב לא התייצב בשרות התעסוקה כנדרש. כדי לבדוק מחדש את זכאות המשפחה להבטחת הכנסה, עליהם להגיש תביעה חדשה, ובמקביל על האיש להתייצב בשרות התעסוקה לדרוש עבודה. החל מספטמבר 2012, המועד בו ימלאו לילדם הקטן שנתיים, גם האם תהיה חייבת על פי החוק, להתייצב בשרות תעסוקה. לאב חוב בדמי ביטוח וכיון שאינו פועל להסדרת החוב, קצבת הילדים מקוזזת לכיסויו. בעבר, נקבעה לו נכות זמנית, כיום אינו זכאי לקצבת נכות. אם חלה החמרה במצבו הרפואי באפשרותו להגיש תביעה בנכות להחמרת מצב.

לגבי אהובה נמסר בתגובה: "אהובה מקבלת קצבת נכות מלאה עם תוספת עבור ילד בסך 3,471 שקל בחודש. סכום זה שולל זכאות להבטחת הכנסה".