יוספה אקלר מנהלת פנימית נווה לנדי סילקה מוועדת טיפול את עו"ד יעל תותחני המייצגת קטין בן 12 שנים
בפרסומת ל"נווה לנדי" תקראו שמדובר בכפר ילדים פסטורלי. אבל גם אושוויץ הוא כפר פסטורלי בלב יער רווי עצי אורן, ובחורף ירד שם שלב לבן וצחור. אז מה? מה מסתתר מאחורי כל הפסטורליה הזו? את הצעקות של הילדים, התמונות לא מראות. ילד שכואב לו הלב, והוא צריך ללמוד להפנים רגשות, ולשכוח מאימא ואבא, לא יזיל דמעות מול המצלמות. כי בנווה לנדי, תמיד מזכירים להם את 2 התחנות הבאות למי שלא מתנהג בסדר: חדרי הבידוד, ומשם אשפוז פסיכיאטרי סגור. תחת האיום הזה, שאם לא תתנהגו יפה, נשלח אותכם לחדרי הבידוד ולאשפוז סגור חיים כ 48 ילדים מהמגזר הדתי, כאשר הניהול של מסור לרשת אמונה, בניהולה של יוספה אקלר, פעילה בשדולת הנשים. אף אחד לא יודע כמה כסף מגלגלת התעשייה של סחר הילדים בנווה לנדי. הכול סודי. אבל זהו עסק מניב מאוד. אפילו כוח האדם הוא בחינם. המדינה מספקת בנות שירות לאומי על חשבונה.
וכך נכתב בעמוד הראשי של הפנימייה על הילדים שנחטפו מהוריהם: "הילדים רובם ככולם סובלים מבעיות התנהגות קשות וקשיים רגשיים מורכבים. רוב הילדים לומדים במסגרות של החינוך המיוחד התואמות את צרכיהם".
ומה בפועל? הטייטל המתייג נועד לסחוט כספים ותקציבים מהמדינה. שום מיטה לא נשארת ריקה. אחת מפקידות הסעד הזוועתיות שמספקת לשם פרנסה יעל בן דוד חלימי, יודעת היטב מה נדרש. כל משפחתון בכפר הילדים כולל דירה בה מתגוררים 12 ילדים עם 2 בנות שירות, עובדת סוציאלית ו- 4 מדריכים. 7 מטפלים ל- 12 ילדים. ילד שמגיע לנווה לנדי, לא יצא משם יותר, הוא גם לא יראה את אימא שלו כמה חודשים טובים, אם בכלל. המדריכים מלמדים את הילדים לשנוא את המשפחה שלהם, ולהעריץ ולסגוד את הסגל שמטפל בהם, ואת המנהלת יוספה אקלר. הלילה רק מתחיל ואיתו זעקות השבר של הילדים שהוצאו מהבית בצוו חירום של פקידת סעד לחוק הנוער.
אם את אימא דתייה, או אתיופית, וחטפו את הילדים שלך, סביר להניח שהילדים האלה יגיעו לפה, לפנימיית נווה לנדי, ושמכאן יפזרו אותם לפנימיות, אומנה ואפילו אימוץ. נווה לנדי, פנימיה של ילדי המיגזר הדתי. מכאן מפזרים ילדים. מהרגע שהגעת, אתה לא ילד של אמא ואבא יותר. אתה ילד פנימיות. אתה נדרש לשכוח מהאמא, האבא האחים והאחיות. הזדהות עם המשפחה ממנה נחטפת, מהווה סיכון וקריאת תגר על הפנימייה. זה יוביל לעונשים, חדרי בידוד, הצינוק המרופד, ומשם לאישפוזים פסיכיאטריים כפויים.
לפני שבוע, הגיעה למחנה הריכוז עו"ד תותחית בשם יעל תותחני, לייצג ילד בן 12 השוהה בכפיה בנווה לנדי. הילד ללא בעיות נפשיות, נחטף מאימו לצורך מילוי הפנימייה. מנהלת המוסד הבינה, שהשקרים שלה לא יעברו אצל עו"ד תותחני, ולכן היא גירשה אותה בבושת פנים מהפנימיה. על דרך ארץ, או תרבותיות, יוספה אקלר לא שמעה. מדובר בעו"סית שכיסוי הראש היהודי על ראשה מבייש את הדת.
עו"ד יעל תותחני, מייצגת את האם ללא תמורה. לא סתם העובדות הסוציאליות חוטפות ילדים ממשפחות מוחלשות, וגם אם המשפחה לא מוחלשת, אותה עו"סית תציק לאמא, תתיש אותה, תרושש אותה ותמרר את חייה כדי לגזול ממנה את ילדיה. בל נשכח שכל ילד פה עולה למדינה 17,000 ש"ח. על כל טיפול שהילד מקבל הפנימייה גובה מאות שקלים לשעה, לכן מפציצים את הילדים האלה בשעות טיפול, וגם דוחפים להם סמים פסיכיאטרים שלא יתקוממו, ושלא ירגישו את הכאב בלב. על כל הסעה של הילד לבית המשפט שם האימא תנסה לשחרר את הילדים שלה, הפנימייה גובה 1,000 ש"ח לכל כיוון. בכסף הזה יכלו לשכן את הילדים האלה בבית מלון הילטון. אבל הילדים צריכים להצטופף בחדרי מטר על מטר, שניים בחדר על מיטות עץ, כדי שבכל רגע נתון יהיה מי שילשין אחד על השני. נווה לנדי זוהי פנימייה שבה מעודדים את הילדים להלשין, כחלק מהמשטר של החינוך מחדש. כל ילד או ילדה צריכים לשבת שעות על גבי שעות מול עו"סים ומדריכים, שמלמדים אותם כמה רע היה בבית, כמה אימא הייתה רעה, כמה אימא הזניחה אותם, ושעליהם לומר כל בוקר תודה לאלוהים ששלף אותם מבית ההורים, ושם אותם בפנימיית הדמעות, נווה לנדי.
הילדים פשוט שונאים את יוספה אקלר, שונאים את העו"סיות, אבל שום דבר לא עוזר. העו"סיות משגרות מכתבי רעל לשופט הנוער, והן יכולות במכתב אחד לנעול את כל מי שיתנגד לעובדות הרווחה האלה עד גיל 18. שום דבר מזה לא דולף החוצה. החוצה דולפת רק הפרופוגנדה.
שקרים על גבי שקרים. מפעילי נווה לנדי הם אלה שמחליטים מה יהיו החלומות של הילדים. הם אלה שמחליטים את מי יפגשו הילדים.
הילדים מחוייבים להתקשר רגשית עם כל מיני משפחות מארחות, וכל מיני "הורי משפחתונים" שאליהם הם נדרשים להתקשר אמוציונלית, ולשכוח לחלוטין מאיפה הגיעו, איפה נולדו, מי גידל אותם עד כה, ומי הם ההורים שמהם נחטפו.
נווה לנדי מספק תעסוקה לצבא שלם של עו"סים ומדריכים, כולם אוכלי חינם שמתנפלים על הילדים הללו ומציקים להם: "הדגש הניתן הוא על יצירת אווירה טיפולית, תומכת, מכילה ומקבלת של כל ילד המספקת מענה נאות לתמיכה לה הוא זקוק, ומעצימה את הכוחות החיוביים הטמונים בו. בדרך זו נוצר מקום בו קיימת תחושת ביטחון אישי, פיזי ורגשי כמו גם תמיכה חברתית תוך מתן קשת של אפשרויות לגדילה מיטבית". מילים יפות, אבל מציאות עגומה. מציאות של שיברון לב, אינדוקטרינציה, ניתוק רגשי ודרישות מגוחכות מהילדים להתחבר לאנשים זרים ולקרוא להם אימא ואבא.
https://www.facebook.com/profile.php?id=100009445181635&ref=ts&fref=ts
רחמים על הילדים!
