עו”ס מיטל טרופר (ראשל"צ) ביקשה צו הבאת תלמידה מוגבלת שכלית בניידת לוועדת אבחון. השופט ארניה פסק שהסמכות היא לתפוס בניידת את הורי הקטינה ת"א 68283-05-22
עו"ס מיטל טרופר מראשון לציון הגישה לביהמ"ש בקשה במעמד צד אחד להורות למשטרה להוציא ניידת ולהביא קטינים שהיא חושדת בהם שהם "מוגבלים שכלית" לצורך הבאה לוועדת אבחון שתאבחן אם הם באמת מוגבלים שכלית.
השופט רפי ארניה קבע שאי אפשר להביא קטינים בניידת, אבל אפשר ללכוד את ההורים שלהם ולהכניס אותם לניידת וכן המליץ למחוקק להרחיב את החוק שיאפשרו לו גם להכניס קטינים החשודים בפיגור שכלי לתוך ניידת ולהביא אותם לוועדת איבחון.
לא הצלחנו להבין את ה”שכליות” של רפי ארניה עצמו. אם הוא טוען שהחוק מאפשר להוציא צו הבאה לתפוס את ההורים ולהביא אותם לוועדת אבחון שנועדה לקטינים. את מי יאבחנו בוועדה? את ההורים שהם עצמם לא מוגבלים שכלית?
עו"ס מיטל טרופר מבקשת שהמשטרה תתפוס קטינים עם פיגור שכלי
בתיק דנן לשכת הרווחה ראשון לציון הגישה מספר בקשות במעמד צד אחד לשופטים בראשל”צ להוציא צו הבאה באמצעות משטרה של קטינים החשודים במוגבלות שכלית ולוועדת אבחון לקטינים מוגבלים שכלית.
זה מעיד על התנהלות בריונית ואלימה של פקידת סעד כוחנית, שכלל לא חושבת על הטראומה והנזקים הנפשיים שייגרמו לקטינים, אשר מוגדרים כמוגבלים, כשייגררו בכוח על ידי שוטרים לוועדה, שכל המוזמנים אליה מתוזמנים לכתוב את שתצווה עליהם פקידת הסעד טרופר.
השופט ארניה קבע שאין סמכות להוציא צו הבאה לקטינה באמצעות המשטרה שתוציא ניידת לתפוס את הקטינה, אבל הציע לעו”סיות להוציא צו הבאה נגד ההורים הבגירים, ואף קרא למחוקק לתקן את חוק הסעד כך שהוא יוכל להוציא צווי הבאה משטרתיים גם נגד קטינים מוגבלים שכלית.
לא פלא שההורים מסרבים לשתף פעולה עם לשכת הרווחה בראשל”צ. הם יודעים שזה צעד לקראת חטיפת הבת שלהם למוסדות רווחה, כשאחריו יוזמנו לפגישת פרידה מהילדה שלהם. בפעם הבאה שיראו את הילדה היא תהיה זומבי מרוב סמים פסיכיאטרים ותרופות.
לקריאת ההחלטה:
ת”א 68283-05-22 מחלקה לשירותים חברתיים – ראשון לציון נ’ אלמוני
| המבקשת: | מחלקה לשירותים חברתיים – ראשון לציון |
| נגד | |
| המשיבים: | 1. אלמוני
2. אלמונית |
| החלטה – עותק מותר בפירסום |
בפני בקשה להורות על הבאתה של בתם של המשיבים, קטינה שהינה אדם בעל מוגבלות שכלית, בפני ועדת איבחון, באמצעות משטרת ישראל, וזאת בהתאם לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית – התפתחותית), תשכ"ט – 1969 – להלן: "חוק הסעד".
לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לדחותה.
לגופם של דברים, הבקשה הובאה בפני רק היום, והיא מתייחסת לישיבת ועדת איבחון שאמורה היתה להיערך מוקדם יותר היום, ועל כן העוקץ בבקשה ניטל ממילא.
מעבר לנדרש אוסיף, ומאחר והשאלה התעוררה כבר מספר פעמים, אתייחס לסמכותו העניינית של בית המשפט להוציא צווי הבאה להבאת אנשים בעלי מוגבלות בפני ועדת איבחון.
סעיף 11 לחוק הסעד קובע כי אמצעי הכפייה שניתן לנקוט בגין אי הבאת קטין לועדת איבחון אשר, הינן העמדת האדם תחת השגחת עובד סוציאלי או החזקתו במעון. אין בהוראה זו כל הסמכה לבית המשפט להוציא צווי הבאה בהקשר זה.
ראוי להשוות בעניין זה לסעיף 18(ג) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך – 1960, המקנה לבית המשפט סמכות מפורשת להוציא צווים למשטרת ישראל לסייע בנקיטת אמצעי חירום בהתאם לסעיף 11 לחוק זה.
סמכות כזו לא ניתנה בחוק הסעד.
עיון מעמיק בסעיף 11 לחוק הסעד מלמד כי לאמצעי הכפיה המפורטים בו קדמה המילה "לרבות". דהיינו, אמצעים אלה הינם רק חלק משלל האמצעים שניתן לנוקטם. ראיה לכך שקיימים אמצעים נוספים נלמד גם מסעיף 12 לחוק הסעד המסמיך את בית המשפט לקבוע גוף אחר אשר ינקוט באמצעי הכפיה.
ואולם, עדיין, השאלה הטבעית המתעוררת האם המילה "לרבות" מסמיכה את בית המשפט לנקוט גם בהליך של צו הבאה, בהקשר חוק הסעד.
הוראת סעיף 73 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, מקנה לבית המשפט סמכות להוציא צו הבאה אך ורק כנגד אדם שהוזמן להעיד ולא התייצב (או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו).
הנה כי כן, בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק הסעד, בית המשפט אינו מוסמך להוציא צו הבאה שעניינו כפיית הבאת אדם עם מוגבלות שכלית בפני ועדת איבחון.
על כן, דרך המלך במקרה בו אחראי על אדם בעל מוגבלות אינו מביא אותו בפני ועדת איבחון הינה הבאתו של האחראי בפני בית המשפט באמצעות צו הבאה. במסגרת הדיון בצו ההבאה רשאי בית המשפט, מכח סמכותו הכללית ליתן כל סעד, להורות לאחראי להביא את הקטין בפני ועדת האיבחון. ככל שהאחראי לא יעשה כן, יהיה ניתן לפעול כנגד האחראי באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט.
ואולם, בית המשפט לא הוסמך להוציא צו הבאה אשר עניינו הוראה למשטרת ישראל להביא את האדם בעל המוגבלות בכפייה בפני ועדת האיבחון.
עם זאת, ברור שמצב משפטי זה אינו משביע רצון, וראוי לתקן את חוק הסעד באופן שתימסר בו סמכות להביא אדם בעל מגבלות אשר האחראי עליו אינו מביא אותו בפני ועדת האיבחון, בכפייה, על ידי משטרת ישראל, בדומה לסמכות הקיימת בסעיף 18(ג) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך – 1960. עניין זה מסור למחוקק, וראוי שהדברים יובאו בפניו על ידי הרשויות הרלוונטיות.
עקב חשיבותה של החלטה זו אני מורה על פירסומה ללא ציון הפרטים המזהים של המשיבים.
ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ב, 07 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
