מזל עמותה לסחר בילדים (20 אלף דולר לילד) תשלם מיליון ש"ח למאומצת על אימוץ כושל עמ"ש 31224-03-20

Spread the love

עמותת מזל לאימוץ בין ארצי, גובה 20 אלף דולר על כל ילד/ה שנסחר באמצעותה, מאוקראינה. בשנת 2003 אישה שילמה אישה מבוגרת ועשירה, שכר טרחה לקניית ילדה, נשלחה למכון פילת, על מנת לבחון התאמתה לאימוץ, וקיבלה ציון נכשל על יכולותיה האישיות. התברר כי לא רק שלא היו למאמצת יכולות לגדל את הילדה, היא התעללה בילדה בצורה מזעזעת, היכתה, חנקה וניסתה לרצוח את הילדה שעברה טראומה קשה, ובנוסף, המאמצת ביטלה בארץ את האימוץ של הילדה המסכנה, שנקבע עליה שהיא לא ברת אימוץ. קרי, ילדה בת 6 נגזר עליה לחיות בפנימיות ומוסדות הרווחה. ילדה בת 6 גדלה ללא חיבוק, ללא אהבה במוסדות. כיום הילדה/הבחורה בת 21 שנים, תבעה את עמותת הסחר בילדים, תבעה את המאמצת והעו"סית של העמותה. בית המשפט פטר את המאמצת מלשלם פיצוי למאומצת אולם חייב את עמותת מזל לשפות את הילדה/בחורה בסך מיליון ש"ח.

הילדה תבעה נזיקית את המאמצת, עמותת מזל ועו"סית העמותה ומדינת ישראל – השירות למען הילד, על נזקי גוף שנגרמו לה.

המאומצת טענה כי המאמצת עוולה כלפיה כשהפרה את חובת הזהירות כלפיה, שעה שלא התעניינה בשלומה במשך 12 שנים לאחר כישלון האימוץ. עוד נטען כי עו"ס עמותת מזל התרשלה בכתיבת ההמלצה לאימוץ, שעה שהתעלמה מהאבחון שנעשה בניגוד לכללים והיא התרשלה בעריכת הדוחות לאחר האימוץ.

דוח מכון פילת כתב על המאמצת:

"ד' ש' נותרה לא עד הסוף בוגרת כתוצאה מהקשר התלותי עם אימה וללא הנחייה של פסיכולוג או עובד סוציאלי תתקשה. היא יכולה להיות אמא טובת לב ומשתדלת, חמה ואוהבת, אבל מטיפוס של "אחות גדולה" ומחפשת מישהי לחלוק איתה את חייה. כדי שתיטיב למלא תפקיד של אם – ההנחייה והייעוץ חשובים. כך שההמלצה לגביה היא חיובית עם הסתייגות – נדרש ליווי". האם המאמצת קיבלה ציון של 4 מתוך 9 בפרמטרים השונים שנבדקו על ידי מכון פילת שכללו כושר שיפוט, עמידה בתסכול, קבלת אחריות ובגרות."

העו"סית של העמותה הכשירה את קניית הילדה בחוות דעת שקרית ביום 20.11.03:

"הגב' ד' ש' מבטאת רמה גבוהה בתחום הרגשי. הנ"ל הינה בריאה בנפשה ובעלת יכולת כלכלית לדאוג לצורכי הילדה. ד' ש' בעלת יכולת תובנה ורמה גבוהה של אחריות, היא כמהה להעניק חום ואהבה לילדה משלה, ואין לי ספק באשר ליכולת ההורית שלה. לאור האמור לעיל, הריני רואה בגב' ד' ש' כשירה להורות מאמצת, וממליצה בחום רב להיותה כשירה לאם מאמצת".

ביום 17.3.04 טסה המאמצת לאוקראינה, וביום 26.3.04 קנתה המאמצת את הילדה, בחותמת בית המשפט באוקראינה. בפסק הדין נכתב שהקטינה נולדה ביום 1.4.00 והיא נמצאה נטושה ברחוב ביום 12.11.02 והועברה לבית יתומים. צוין שלקטינה עיכוב התפתחות שפתית. סמוך לאחר מכן, המאמצת והקטינה טסו לישראל.

התברר כי המאמצת לא הצליחה לטפל בקטינה. בדוח הביקורים של העו"סית מעמותת מזל נכתב כי הקטינה נמצאת באי שקט והאם המאמת חסרת אונים בכל הקשור לטיפול בקטינה.

מתברר מפסק הדין, כי המאמצת הייתה מכה מכות רצח ומתעללת בילדה המאומצת. ראו סעיף 7 לפסק הדין:

"פרצו עימותים אלימים בין האם המאמצת לקטינה (בת 6 שנים) וביום 17.7.06 השכנים הזעיקו את המשטרה לאחר ששמעו את הקטינה צועקת שהאם המאמצת חונקת אותה.

בעקבות כך, הקטינה הוצאה ביום 17.7.06 מבית המאמצת והועברה למשפחת קלט לשבוע. לאחר חזרתה לבית המאמצת המצב החמיר.

ביום 27.7.06 האם המאמצת פנתה לשירות למען הילד ושאלה כיצד ניתן לבטל את צו האימוץ."

וועדת החלטה קבעה כי הילדה בסיכון והתרשמה: "מדחייה רגשית קשה והדדית, כאשר הילדה מסרבת בכל תוקף להישמע לאם ולשוחח איתה. נראה כי אין קשר רגשי ביניהן והן עוינות אחת את השנייה". עוד נקבע כי למאמצת "יכולות הוריות נמוכות".

הילדה הועברה לבית ילדים וביום 6.8.06 חתמה המאמצת על הסכמה שהקטינה תאומץ.

בדוח הפסיכולוגי שנכתב ביום 4.12.06 על ידי המוסד שבו שהתה הקטינה נכתב עליה: "חווית הנטישה וההתעללות בה במישור זה היא מרכזית בעולמה הפנימי. נכון להיום א' אינה ברת אימוץ מבחינה רגשית".

הקטינה טענה בתביעה שנגרמה לה נכות בשיעור של 30% עקב מחדלי הנתבעים ויש לחשב את הפיצויים המגיעים לה על פי השכר הממוצע במשק ולפצותה עבור טיפולים נפשיים, עלות תואר ראשון ונזק לא ממוני בסך של 2 מיליון ש"ח.

בית המשפט קיבל את התביעה כנגד העמותה, העו"ס והמדינה ודחה את התביעה נגד האם המאמצת ופסק לקטינה פיצויים בסך של 793,389 ש"ח, ושכר טרחת עו"ד בסך של 180,000 ש"ח, כאשר העמותה ו-ד' חוייבו ב-55% מהפיצוי, העו"ס ב-35% והמדינה – השירות למען הילד חוייב ב-10%.

העמותה, ד', והעו"ס וגם הקטינה ערערו על פסק הדין.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור כשהוא קובע:

"ניגוד העניינים שבו הייתה מצויה העמותה, לאור האינטרס הכספי שלה שתלוי כולו בהוצאתו לפועל של האימוץ, גרם לעמותה להתרשל כלפי הקטינה ולהפר את חובותיה החקוקות".

חבותו של ד' – ד' ניהל את פעילות העמותה בארץ והיה מעורב אישית באימוץ הקטינה. יש לראות בפעילות העמותה את פעילות ד' ולהיפך. כל מה שנקבע ביחס לרשלנות העמותה והפרת חובותיה החקוקות חל גם לגביו. ד' אף לא ניסה להסתתר מאחורי האישיות המשפטית של העמותה והתייחס בסיכומיו לטענות כלפי העמותה כטענות כלפיו באופן אישי.

חבות העו"ס – העובדה שהעו"ס הייתה שלוחה של העמותה מטילה עליה אחריות אישית בנזיקין. אחריות שילוחית לא פוטרת את השלוח מאחריות אלא מוסיפה את השלוח כמעוול נוסף. לשלוח אין פטור מאחריות אישית בשל כך שמעשה העוולה נעשה במסגרת יחסי שליחות. רשלנותה המרכזית של העו"ס היא בעריכת ההמלצה לאמוץ תוך התעלמות מהאבחון. העו"ס החליטה "לשפץ" עד כדי סילוף של האבחון ולכלול בחוות דעתה רק את החלקים החיוביים אודות האם המאמצת "בכך עיוותה העו"ס במודע את התמונה הכוללת ואיפשרה, הלכה למעשה, את הליך האימוץ שכשל".

העו"ס עוולה כלפי הקטינה "ועוותה את הדברים בכוונת מכוון", בכך שמחקה בחוות דעתה את החלקים הבעייתיים שבאבחון.

העו"ס אף השמיטה את התניית האימוץ בליווי כפי שנקבע באבחון. "העו"ס פעלה מטעם העמותה, והיה לה אינטרס כלכלי ישיר בקידום האימוץ דנא. לפיכך, גם העו"ס פעלה תוך ניגוד עניינים בין אינטרס אישי כלכלי שלה לבין האינטרס של התובעת והתוצאה לנגד עינינו".

העו"ס לא טרחה לערוך המלצה סופית לאימוץ כמתחייב בסעיף 28 יד' לחוק שקובע שיש להגיש דוח לפיו האימוץ הוא לטובת הקטינה ובכך "הוסיפה חט על פשע", מאחר שחוות דעת זו היא בעלת חשיבות עליונה ותנאי בלעדיו אין לאימוץ בין מדינתי. העו"ס גם התרשלה והפרה חובה חקוקה בכך שלא ערכה את דוח הביקורת במועד הנקוב בכללים לאחר ביקור הבית הראשון".

חבות המדינה – המדינה אישרה את כניסת הקטינה לארץ ללא שנערכה הבדיקה כקבוע בתקנות. היא לא בדקה את המסמכים שהוגשו לה על ידי העמותה ולא פיקחה כראוי אחרי פעולות שהיה על העמותה לבצע, הן לפני מתן צו האימוץ והן לאחר שהקטינה הגיעה לישראל. המדינה התרשלה במילוי חובותיה והפרה את חובותיה החקוקות. אלמלא מחדלים אלו, יכול שהאימוץ היה נמנע.

חוות דעת מומחית בית המשפט קבעה שהאימוץ גרם לקטינה נזק מעבר לנכות שהייתה לה לפני כן וקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לקטינה לבין כישלון האימוץ וזאת בעקבות חווית הנטישה החוזרת. כישלון האימוץ במקרה דנן "לא היה רק צפוי אלא כמעט בלתי נמנע בשל מעשי ומחדלי עמותת מזל והעו"סית.

בית המשפט דחה את ערעור עמותת מזל והעו"סית וחייב אותם לשלם לקטינה ולאם המאמצת הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת מהן.

מזל עמותה לקידום אימוץ וסחר בילדים בין ארצי

מיליון שקל פיצוי על אימוץ כושל

קרדיט: https://www.news1.co.il/Archive/001-D-439859-00.html

עמותת מזל, הסמנכ"ל שלה ועובדת סוציאלית מטעמה הפרו את החוק והכללים כאשר סייעו לאישה בת 51 לאמץ ילדה אוקראינית בת ארבע תוך שנתיים התברר שהמאמצת אלימה, הילדה הוצאה מביתה ובשנים הבאות הייתה קורבן לתקיפות פיזיות ומיניות המדינה חויבה בחלק מן הפיצוי בשל רשלנותה בפיקוח על העמותה

▪ ▪ ▪

עמותת מזל לאימוץ בין-ארצי, סמנכ"ל העמותה, עובדת סוציאלית שהעסיקה והמדינה יפצו במיליון שקל צעירה ילידת 2000, בשל רשלנות קשה שהביאה לכך שאומצה בידי אישה בלתי מתאימה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורם של כל הצדדים על פסק דינו של בית המשפט למשפחה בעיר (השופט שמואל בר-יוסף).

העמותה עסקה באימוץ ילדים מאוקראינה והמאמצת (שהייתה אז בת 51) שילמה לה 20,000 דולר בשנת 2003 תמורת אימוץ הילדה. חוות דעת של מכון פילת העניקה לאישה ציונים נמוכים וקבעה שהתאמתה לאימוץ היא גבולית ויש להצמיד לה ליווי. העובדת הסוציאלית קבעה שהאישה כשירה לחלוטין והמליצה עליה בחום. הילדה אומצה בתחילת 2004, אך מיד לאחר מכן התגלו קשיים בתפקודה של המאמצת. בשנת 2006 היכתה האישה את הילדה, הרשויות קבעו שהילדה מצויה בסיכון, היא הועברה למעון והאישה ויתרה על האימוץ. בשנים הבאות שהתה הילדה במעונות שונים, הותקפה פיזית ומינית ולא נמצאה לה אפילו משפחה מארחת קבועה.

בר-יוסף דחה את התביעה נגד המאמצת וקיבל אותה נגד העמותה, המדינה, הסמנכ"ל והעובדה הסוציאלית. בדחותו את הערעור אומר (25.4.21) השופט המחוזי נפתלי שילה, כי בעוד שבית המשפט העליון ביטל את עילת "הולדה בעוולה" – הרי שעילת "אימוץ בעוולה" שרירה וקיימת. "המחוקק החיל בבירור, ביחס להוראות ספציפיות שבחוק האימוץ, את דיני הנזיקין וקבע שאי ביצועם עשוי לחייב את המפר אותם בנזיקין", מדגיש שילה.

שילה קובע שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בר-יוסף ומונה חלק מן המחדלים החמורים של המעורבים, שהיוו הפרה ברורה של החוק וכללי האימוץ. העמותה והעובדת הסוציאלית התעלמו לחלוטין מחוות דעתו של מכון פילת; העובדת הסוציאלית לא בדקה את יכולותיה של המאמצת אלא הסתמכה על דבריה; היא לא שוחחה עם הממליצים שציינה הממליצה ולמרות זאת התיימרה לתאר בצורה חיובית את סביבתה המקצועית והמשפחתית; העמותה לא העניקה למאמצת כל ליווי כאשר חזרה ארצה עם הילדה; היא לא בחנה האם הילדה מתאימה לאימוץ; והסמנכ"ל לא יכול להתחמק מאחריות בטענה שסמך על גורמי המקצוע.

בנוגע אחריות המדינה קבע בר-יוסף: "המדינה אישרה את כניסת הקטינה לארץ ללא שנערכה הבדיקה כקבוע בתקנות. היא לא בדקה את המסמכים שהוגשו לה ע"י העמותה ולא פיקחה כראוי אחרי פעולות שהיה על העמותה לבצע, הן לפני מתן צו האימוץ והן לאחר שהקטינה הגיעה לישראל. המדינה התרשלה במילוי חובותיה והפרה את חובותיה החקוקות. אלמלא מחדלים אלו, יכול שהאימוץ היה נמנע". כאמור, שילה לא התערב בקביעותיו.

הפיצוי שנפסק למאומצת הוא 800,000 שקל ועוד הוצאות בסך 180,000 שקל. העמותה והסמנכ"ל חויבו בתשלום של 55%, על העובדת הסוציאלית הוטלו 35%, ועל המדינה – 10%. שילה דחה את ערעורה של המאומצת על הסכום שפסק בר-יוסף, אשר אימץ את חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט. העמותה, הסמנכ"ל והעובדת הסוציאלית חויבו במחוזי בהוצאות בסך 60,000 שקל.

סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הסכימו עם שילה. את העמותה והסמנכ"ל ייצג עו"ד שוהם סלומון; את העובדת הסוציאלית ייצגה עו"ד ורד פרי; את המאמצת ייצגו עוה"ד אבי אלרום ואסף אלרון; את המאומצת ייצג עו"ד אילן סובל; ואת המדינה – עו"ד אורנה פורגש.