העליון דחה ערעור האפוטרופוסית הגנבת עו"ד תמר בן אלי הייתה אמורה להשתחרר בניכוי שליש מהכלא ב-7/6/21 (ריצתה שנתיים): שילמה פיצויים חלקיים לקורבנותיה ומתנהלת במניפולטיביות רע"ב 5151/21

יקירת מערכת המשפט, עו"ד תמי בן אלי, תישאר בכלא נווה תרצה, לאחר שהיועמ"ש ערער על החלטת ועדת השליש בכלא נווה תרצה, בה החליטה וועדת השליש, כי הגנבת עשתה דרך טיפולית והיא ראויה להשתחרר שחרור מוקדם. היועמ"ש טען כי עו"ד תמר בן אלי לא שילמה את מלוא הפיצוי שהושת נגדה עבור קורבנותיה החסויים מהם גזלה את ממונם, והוסיף כי היא מתנהלת במניפולטיביות.

עו"ד תמי בן אלי ביקשו לפרוס את הפיצויים לקורבנותיה בסך 553,000 ש"ח לתשלומים של 500 ש"ח בחודש, כך שהחוב ישולם בעוד 70 שנים. העובדות הסוציאליות בכלא נווה תרצה הנקראות "גורמי טיפול", טענו כי עו"ד תמר בן אלי נתרמה מה"טיפול הייעודי", שמשמעו שיחות עם עו"סית, בו הגב' בן אלי מודה שהיא גנבה כספים, ולקחה על כך אחריות. נו, יש לה ברירה אחרת? היא נתפסה והודתה. ועדת השחרורים טענה כי תמר בן אלי עברה הליך שיקומי בכלא ואינה מסכנת את הציבור ואין מקום להשאירה מאחורי סורג ובריח רק מכיוון שלא עמדה בתשלום מלא של הפיצוי, כשהוועדה ביססה את מסקנתה על האמור ברע"ב 3749/17 סטצנקו נ' ביהמ"ש המחוזי מרכז לו (27.3.2018), ולכן הם הורו על שחרורה של בן אלי.

היועמ"ש ערער על החלטה זו וביהמ"ש המחוזי קיבל טענות היועמ"ש כשהוא מציין:

"התנהלות המבקשת (עו"ד תמר בן אלי) מעידה על חוסר תום לב ועל דפוס מניפולטיבי. קביעת ועדת השחרורים שלפיה המבקשת אינה יכולה לעמוד בהסדר שהוצע על ידי המרכז לגביית קנסות, נסמכה על דברי המבקשת בלבד ואינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה. נסיבות המקרה של המבקשת שונה מנסיבות עניין סטצ'נקו".

השופט עוזי פוגלמן דחה את הערעור של בן אלי, מבלי שהוא דן בטענותיה, כשהוא מציין "רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בעתירה על החלטת ועדת השחרורים תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה. הבקשה שלפניי לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. הבקשה נדחית אפוא".

הגנבת תמר בן אלי, לא ריחמה על קורבנותיה האומללים, כשגזלה וחמסה את כל רכושם, והותירה אותם בחוסר כל, כשהיא מנצלת את אמון מערכת המשפט בה, שמינה אותה כאפוטרופוסית על המוחלשים של החברה הישראלית. העונש שקיבלה לא מגולל אפילו במעט את הנזקים הבלתי נתפסים שחוללה אצל קורבנותיה. ממילא בן אלי, יוצאת לחופשה בביתה מידי 3 שבועות ומתאווררת, מה גם שהיא נמצאת בכלא באגף השיקום, שהוא אגף פתוח, והיא יוצאת לעבודה מחוץ לכותלי הכלא מרבית שעות היממה, וחוזרת לישון בתא מרווח וממוזג בשעות הערב.

תזכורת:

השופטת מירית פולוס (ראשל”צ) מינתה את הנוכלת עו”ד תמר בן אלי אפוטרופסית על זקנים והעלימה עין מגניבות של 1.8 מיליון ביהמ”ש גזר עליה 3.5 שנות מאסר – העליון הפחית חצי שנת מאסר “עלתה על דרך” ע”פ 5809/19

עו”ד תמר בן אלי שימשה אפוטרופוסית מטעם המדינה על חסויים מוגבלים גנבה מהם כספים תיכנס לכלא 3.5 שנים ת”פ 64380-11-18 מד”י נ’ תמר בן אלי

להלן פסק הדין של בית משפט העליון:

1. המבקשת, ילידת 1979, הורשעה בכתב אישום מתוקן ב-4 אישומים שמייחסים לה ריבוי עבירות מרמה שביצעה כלפי 4 חסויים שהיו תחת פיקוחה בתפקידה כעורכת דין ואפוטרופוסית במינוי בית משפט. על המבקשת הושתו 3.5 שנות מאסר, בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה על סך 553,000 ש"ח שישולם עד ליום 1.12.2019. ערעור שהגישה המבקשת התקבל, ועונש המאסר בפועל שהוטל עליה הופחת ל-3 שנות מאסר (ע"פ 5809/19 בן אלי נ' מדינת ישראל (20.1.2020)), שעתידות להסתיים ביום 7.9.2022. מתוך 553,000 ש"ח שכאמור נקבע שעל המבקשת לשלם לנפגעי העבירה עד ליום 1.12.2019, שילמה המבקשת 216,533 ש"ח. המבקשת הגישה בקשות למרכז לגביית קנסות (להלן: המרכז לגביית קנסות או המרכז) לצורך פריסת תשלומי הפיצוי, ובעקבות בקשתה הראשונה הורה המרכז על פריסת התשלום ל-24 חודשים. המבקשת לא עמדה בהסדר זה. בקשתה השנייה של המבקשת שלפיה תשלם סך של 500 ש"ח בחודש נדחתה ביום 11.5.2021 שכן "משמעות הדבר היא כי החוב ישולם בעוד כ-70 שנים. ברי [כי] לא יעלה הדבר על הדעת".

2. ביום 7.6.2021 קבעה ועדת השחרורים שפועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה) כי יש לשחרר את המבקשת שחרור מוקדם. הוועדה עמדה על הטיפול הייעודי בו לקחה המבקשת חלק פעיל ומהתרשמות גורמי הטיפול בבית הכלא שלפיה המבקשת נתרמה מהטיפול הייעודי, מתמידה בטיפול נפשי, וכי היא מבינה את משמעות מעשיה ולוקחת עליהם אחריות. לעניין הפיצוי, קבעה ועדת השחרורים, שכיוון שהמבקשת עברה הליך שיקומי בבית הסוהר ואינה מסכנת את הציבור, אין מקום להשאירה מאחורי סורג ובריח רק מכיוון שלא עמדה בתשלום מלא של הפיצוי. הוועדה ביססה מסקנתה זו על האמור ברע"ב 3749/17 סטצנקו נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (27.3.2018) (להלן: עניין סטצ'נקו). נוכח האמור לעיל, ומבלי להפחית מחומרת מעשיה של המבקשת, מצאה הוועדה להורות על שחרורה.

3. היועץ המשפטי לממשלה עתר נגד החלטת ועדת השחרורים. ביום 28.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום, השופט העמית י' צלקובניק והשופט ע' דרויאן-גמליאל) את העתירה וביום 8.7.2021 ניתנו נימוקיו. בית המשפט ציין כי הגם שהתערבות שיפוטית בהחלטות ועדת השחרורים תעשה במשורה, יש להתערב בהחלטתה במקרה דנן. הודגש כי על אף שהמבקשת לוקחת חלק פעיל בטיפול ייעודי, עדיין יש מקום להתקדמות טיפולית נוספת ובכלל זאת העמקה בנסיבות שהובילו את המבקשת לביצוע העבירות, לשם מניעת הישנותן. בית המשפט הוסיף כי המבקשת לא שילמה את יתרת סכום הפיצוי למתלוננים. בהקשר זה, עמד בית המשפט על טענתה של המבקשת שאינה מסוגלת לעמוד בהסדר התשלומים, ואולם קבע כי מדובר בכספים שאותם התחייבה המבקשת לשלם עוד במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות אלו, נקבע, התנהלות המבקשת מעידה על חוסר תום לב ועל דפוס מניפולטיבי. עוד ציין בית המשפט שקביעת ועדת השחרורים שלפיה המבקשת אינה יכולה לעמוד בהסדר שהוצע על ידי המרכז לגביית קנסות, נסמכה על דברי המבקשת בלבד ואינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה. עוד הודגש כי נסיבות המקרה של המבקשת שונה מנסיבות עניין סטצ'נקו.

4. מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לדו"ח מעודכן שהוגש בעניינה ביום 30.5.2021 שלפיו, בין היתר, היא מסוגלת להתייחס לעבירות באופן ביקורתי ולהצביע על קשיים שעתידים לבוא לאחר שחרורה. עוד לטענתה, לא ניתן משקל מספק לכך שהיא מטופלת באופן פרטי משנת 2016 ועד היום מידי שבוע; לכך שהתאריך שנקבע לתשלום הפיצוי נקבע במסגרת גזר הדין ולא במסגרת הסדר הטיעון; לכך שההסדר שקבע המרכז לגביית קנסות נקבע "באופן שרירותי" ומבלי שנערכה חקירת יכולת; ולכך שעשתה מאמצים רבים לתשלום הפיצוי, לרבות העברת 500 ש"ח מידי חודש. המבקשת הוסיפה וביקשה כי ימונה לה סנגור ציבורי בהליך דנן.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בעתירה על החלטת ועדת השחרורים תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"ב 9003/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (27.12.2017); רע"ב 8526/16 בלילטי נ' ועדת השחרורים, פסקה 9 (18.11.2016); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)). הבקשה שלפניי לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. כאמור, בית המשפט לעניינים מינהליים בחן את נסיבות עניינה של המבקשת ואת התקדמותו של ההליך השיקומי שלה והגיע למסקנה שיש לבטל את החלטת הוועדה. בית המשפט עמד על כך שסכום הפיצויים נקבע במסגרת הסדר הטיעון, וכי במסגרת ההסדר היא התחייבה לשלמו. בנסיבות אלו, מצא בית המשפט להתערב באיזון שערכה הוועדה בהחלטתה ולהורות על ביטול שחרורה המוקדם של המבקשת. טענות המבקשת לעניין המשקל שנתן בית המשפט לעניינים מינהליים לחוות הדעת השונות שהוגשו בעניינה ולאי תשלום מלוא הפיצוי בנסיבות של המקרה דנן נטועות בדל"ת אמות המקרה ואינן מצדיקות מתן רשות לערער (רע"ב 9045/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.2018); רע"ב 1563/14 גמליאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (24.4.2014)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"א באב התשפ"א (‏30.7.2021).

_________________________

21051510_M01.docx   עא

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il