השופט גיא שני משרת החונטה: דחה עתירת אסיר בעניין הפסקת מכירת מוצרי קנטינה בטענה "קנטינה זו טובת הנאה" עת"א 15128-08-20 עמוס נחום נ' שב"ס
השופט גיא שני, היה רשם בבית המשפט העליון, וכל תפקידו הסתכם בלדחות את האומללים שביקשו פטור מאגרה או ערובה. לא משנה מי היה מבקש פטור, עני ואביון שעל פי דין עמדה להם זכות לקבל פטור מאגרה וערובה, אצל גיא שני לא היה סיכוי לאף אחד לעבור את המשוכה. בשל היותו משרת החונטה, קודם גיא שני לשופט מחוזי, וכיום הוא ממשיך ליישם את מדיניותו האכזרית לדחות את כל הבא בשערי בית המשפט.
האסיר עמוס נחום מרצה את שארית יתרת עונשו (שנה וחצי לשחרור). לפני למעלה מ-30 שנים הורשע ברצח ירקן ברמת גן ונשלח למאסר עולם. לאחר ריצוי של למעלה מ-2 שליש מעונשו, נשיא המדינה קצב את עונשו ל-33 שנות מאסר. עתה הוא מתקרב לישורת האחרונה, בעוד כשנה וחצי יסתיים מניין השנים המלא והוא עתיד להשתחרר. שב"ס מעולם לא העניק לעמוס תוכנית שיקום או התאקלמות לקראת סיום מאסרו. עם השנים הוא למד ללחום על המגיע לו. כשקצין אסירים בכלא שאטה החליט למנוע ממנו להכניס שני ספרים כל חודש, בנימוקי חרטא שלא מכניסים ספרים עם כריכה קשה, עמוס עתר לבג"צ, וזכה. כשקצינה נעדרת ידע היסטורי תלשה וקרעה מעל הקיר שבתאו את תמונתו הקטנה של המרגל הישראלי בדמשק, אלי כהן, עמוס קבל נגדה. רק בגלל שנגרמה פדיחה לשב"ס עם פרסום הדבר בתקשורת העבירו אותה מתפקידה.
עתה עתר עמוס נגד שב"ס על דיקטטורה שיווקית של שב"ס, שהפסיקה למכור פול מצרי, קרם גוף איכותי, בושם, תה טיבטי ותבלינים באריזות גדולות, וגם זולות יותר. ללא קנטינה בכלא, לא ניתן לשרוד, שכן שב"ס לא מספק כלי גילוח, נייר טואלט, לא מספק שמפו, לא מספק סבון, לא מספק מגבות או כלי רחצה, לא מספק בגדים להחלפה, לא מספק תחתונים או גופיות או מכנסיים, לא מספק תה, לא מספק קומקום חשמלי על מנת להכין קפה, לא מספק סוכר, ולא מספק מזון בריא. שב"ס מספק הקצבה זעומה של אוכל שמנוני קר ודוחה.
השופט גיא שני, שעל פי המראה שלו, מעולם לא ביקר בכלא, לא מכיר את התנאים האיומים בהם שורדים אסירים, דחה את עתירתו של עמוס נחום וקבע כי רכישת מוצרים בקנטינה היא "טובת הנאה הניתנת לאסיר וזאת משום שצרכיו הבסיסיים של האסיר למזון, היגיינה וכו מסופקים לאסיר על ידי שב"ס".
התנאים שמקבל אסיר בישראל הם תת תנאים כמו עכבר בתוך מחילה. אסיר ללא רכישות בקנטינה לא יכול להתקיים הוא משול כמת. בקנטינה רוכשים כרטיס טלקרד, נמספיק לשעתיים שיחות טלפון לעולם שבחוץ. בקנטינה רוכשים שמיכה לחורף, בגדים, כלי רחצה: סכיני גילוח פשוטים, משחת גילוח, על מנת להיראות כמו בני אדם, תחתונים, גופיות, נעליים, נעלי בית להחלפה, ובכלל רוכשים מזון, כי בני אדם צריכים מזון על מנת להתקיים. בקיצור, את כל מה ששב"ס אינו מספק, ולמעשה הדבר היחידי ששב"ס מספק זה בקבקים, תא מצחין עם מיטת ברזל ושירותים מברזל.
לפי גישתו החולנית של גיא שני, אסירים צריכים להגיד תודה על שהם נושמים אוויר.
| בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים | |
| עת"א 15128-08-20 נחום (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר
|
|
| lawdata – דטה חוק לפני | כבוד השופט גיא שני
|
|
|
העותר |
עמוס נחום (אסיר) |
|
|
נגד
|
||
| המשיבים | 1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל |
|
| פסק דין |
לפניי עתירת אסיר שעניינה "דיקטטורה שיווקית" במרכז המכר והפסקת מכירתם של מוצרים מסוימים, בהם פול מצרי, קרם גוף, בושם, תה טיבטי ותבלינים באריזות גדולות.
לאחר שעיינתי בעתירה ובכתב התשובה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא בוססה עילה להתערבות בית המשפט.
"רכישת מוצרי מזון וכלים בקנטינה" – כך כתב לאחרונה בית המשפט המחוזי בנצרת – "מוגדרת כ'טובת הנאה' הניתנת לאסיר וזאת משום שצרכיו הבסיסיים של האסיר למזון, היגיינה וכו' מסופקים לאסיר על ידי שב"ס ועל חשבון שב"ס בהתאם להוראות סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר. ההחלטה בדבר המוצרים שניתן לרכוש באמצעות הקנטינה הינה החלטה מנהלית הלוקחת בחשבון שיקולים שונים ונוגעת לענייני ניהול בתי הסוהר שהוא בסמכותו של נציב בית הסוהר" (עת"א 58035-05-20 זריהן נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2020)). ועוד הוסיף בית המשפט בעניין זריהן, כי "אין לאסיר זכות מוקנית לרכישת מוצרים על פי בחירתו שלו", וכי "מכיוון וקיימים נהלים לגבי המוצרים הנמכרים בקנטינה, נהלים הנבחנים מעת לעת בהתאם לצורך ובהתחשב גם בביקוש למוצרים, נראה לי שאין מקום להתערב בהחלטה מנהלית בנושא זה…".
הדברים יפים גם למקרה שלפניי. איני מפקפק בחשיבותו של מרכז המכר לרווחת חייהם של האסירים, ובוודאי שאיני מפקפק בחשיבות שרואה אסיר מסוים במוצר כזה או אחֵר. עם זאת לא מדובר בזכות מוקנית, לא ניתן להיענות לרצונות האישיים של כל אסיר ואסיר, ואין לפניי תשתית לקבוע כי המשיב פעל בניגוד לדין או בחריגה ממתחם הסבירות הנתון לו בניהול בית הסוהר.
מעבר לכך יצוין כי המשיב אכן גרע לאחרונה מוצרים מסוימים מן ההיצע במרכז המכר, זאת – כך לפי האמור בכתב התשובה – לאחר מיפוי מחדש של מגוון המוצרים הנמכרים בקנטינה, ובחינת הביקוש להם. עוד נמסר כי לאור פניות נוספות נשקלת החזרתו של המוצר תה טיבטי למדפי הקנטינה; כי המוצר פול מצרי כבר הוחזר; כי המוצר קרם גוף אינו נמכר עוד משיקולים ביטחוניים (לטענת העותר נמכר סוג אחד, "הזול ביותר"); וכי במרכז המכר נמכרים מספר סוגים של "אפטר-שייב", שלא בהתזה (אף זאת מטעמים ביטחוניים). אשר לבקשה להורות על מכירת תבלינים באריזות של 1 ק"ג, יוּער כי הנושא עלה גם בעניין זריהן הנ"ל, ובית המשפט לא ראה להתערב מנימוקים המקובלים גם עליי. בדיון שנערך לפניי ציין בא-כוח המשיב כי למיטב ידיעתו נמכרים כיום תבלינים באריזות גדולות, אך לא מדובר בכלל התבלינים. כשלעצמי, דומני כי יש מקום לבחון אפשרות להגדיל את ההיצע מבחינה זו, אולם כאמור לא כל השיקולים בעניין זה ידועים לי, וחזקה על המשיב שהנושא ייבדק.
לגבי מחירי המוצרים במרכז המכר, המשיב מדגיש כי אלה נקבעים במסגרת של מכרז, ואף בעניין זה אין בטענות הכלליות המועלות בעתירה כדי להניח תשתית עובדתית ומשפטית להתערבות.
סיכומו של דבר, העתירה נדחית.
אני מורה לשב"ס למסור לעותר את כתב התשובה שהגיש במסגרת העתירה, ואת החלטתי-זו.
ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"א, 06 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
גיא שני
