הפסד צורב לתובע המשטרתי צוריאל שגב – תפר תיק איומים לאבא גרוש שהתקשר לער”ן ורצה להתאבד. זיכוי של שמאי בקר: מי שרוצה להתאבד לעולם אל תטלפנו לער"ן ת"פ 22881-11-18
אבא גרוש בשם יורם ישראל דורון התקשר לער”ן – אלה שמפרסמים שהם הכתובת הראשונה לעזרה נפשית למי שרוצה למות. הוא שוחח עם מתנדב וטען שנפלט לו שהוא רוצה ("למרבה הפלא") "לגמור עם גרושתו". ער”ן מייד הזמינו לו משטרה כדי לעצור אותו ולמחרת הוא נעצר עד תום ההליכים.
התובע המשטרתי צוריאל שגב הידוע בנבזיותו ואין ספור כישלונותיו תפר פה תיק, וחטף הפסד צורב. השופט שמאי בקר זיכה. אבל לא לפני שהגבר הזה ישב במעצר ארוך (וכעת אולי אף בא לו למות יותר מהפעם הקודמת) וכאשר הוא ביקש פיצוי על המעצר, הנוכל שמאי בקר זרק אותו מכל המדרגות. לאבא הגרוש הזה קוראים יורם ישראל דורון והוא ישב במעצר עד תום ההליכים. זה אומר שכל משך המשפט שלו הוא ישב בכלא. ביום 11.11.2018 הוגש כתב אישום. ביום 31/3/2019 שמאי בקר זיכה אותו. זה אומר שהוא ישב במעצר 5 חודשים לשווא.
המלצתנו: מי שרוצה למות, אל תתקשרו לער”ן (ער“ן זו לא עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט (ע”ר). ער”ן יעזרו לכם (אם עדין לא הבשלתם) שתמותו.
מי שמועל באמון ומזמין משטרה בשל שיחת תרפיה נפשית למניעת התאבדות, בעצם רוצה שתמותו – במשטרה או בשב”ס.
ער“ן עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט (ע”ר 580030047). העמותה מגלגלת מחזור של 16,000,000 ש”ח בשנה. המדינה משלמת להם 4.2 מיליון ש”ח בשנה. יש להם 33 עובדים ו 1,400 “מתנדבים”.
בתמונה: דוד קורן מנכ”ל ער”ן – אישיות מסוכנת למי שרוצה להתייעץ על אובדנות. מועל באמון המטופלים והמתייעצים. מרוויח 400,000 ש”ח בשנה. בטח שהוא לא רוצה להתאבד עם משכורת כזו. המנהלת המקצועית מקבלת 300,000 ש”ח בשנה, וגם מנהל תפעול וכספים. מנהלי סניף ומנהלי קשרי קהילה מקבלים 200,000 ש”ח בשנה.
אלה שמות חברי הועד:
אלה שמות מורשי חתימה:
נושאי משרה נוספים
כתבה מאתר תקדין:
ביהמ”ש זיכה גבר שהתקשר לער”ן ואמר שהחליט “לגמור את גרושתו”
בית משפט השלום בת”א זיכה גבר שהואשם באיומים, לאחר שהתקשר לעמותת ער”ן ואמר למתנדב בין היתר כי החליט “לגמור” את גרושתו. למרות שקיבל את גרסת המתנדב באשר לתוכן השיחה, שוכנע השופט כי השיחה, שארכה מעל לחצי שעה, הייתה לצורך שיתוף במצוקה ו”שחרור קיטור” בלבד מצד הנאשם ועל כן אין הדברים מהווים איום
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירת איומים. על פי הנטען בכתב האישום, בנובמבר 2018, בשעת לפנות בוקר, התקשר הנאשם לעמותת “ער”ן” לעזרה נפשית, שם שוחח עם מתנדב מטעמה ומסר לו כי הגיע להחלטה נחושה “לגמור” את גרושתו, ולשם כך “שוחח עם עבריינים רציניים שיכולים לבצע את העבודה מאחר ואין לו מה להפסיד”. עוד הוסיף הנאשם כי “היה אדם נורמטיבי אך כיום הוא פרופסור לפשע”.
בדיון שהתקיים כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען באמצעות באת כוחו כי לא איים אלא סיפר מה שעל ליבו. בין לבין, דחה בית המשפט את בקשת ההגנה לבטל את כתב האישום מטעמים של צדק, וקבע כי הבקשה תוכרע לאחר שמיעת הראיות בתיק.
העד המרכזי מטעם התביעה היה המתנדב ששוחח עם הנאשם. מדובר בפרופסור מן המניין באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג’לס, רופא במקצועו המומחה ברפואת אם ועובר ועובד בבית החולים “אל קמינו” שבמדינת קליפורניה. המתנדב סיפר שהיה בעת הרלוונטית מתנדב בער”ן משך כשנה וחודש, לאחר שעבר תקופת “חונכות” עם פסיכולוג מאבחן מטעם העמותה, ותפקידו היה לקלוט שיחות מהפונים אליה כמתנדב מן השורה.
המתנדב העיד כי שיחת הטלפון של הנאשם התקבלה כשיחה בלתי מזוהה אך במהלך השיחה אמר לו הנאשם בטעות את שמו הפרטי. לדבריו, השיחה ארכה 34 דקות וכמה שניות, והנאשם שיתף אותו בפרטי סכסוך הגירושין בינו לבין גרושתו ועל “ניסיון קודם” שהיה לו לדבריו לפגוע בה. לדברי המתנדב, הנאשם אמר לו כי היה בדרך להרוג את הגרושה, מצויד ב”סכין גדולה” אותה כינה גם “פגיון”, וכי בחקירתו במשטרה בקשר לאותו אירוע אמר לחוקרים כי הוא רצה “לחתוך אותה לחתיכות” ולעשות ממנה “קוביות”, ושהוא “ישחט”. עוד טען המתנדב כי הנאשם אמר לו כי הוא נשפט בעקבות המקרה וריצה את עונשו בכלא מעשיהו, משם השתחרר “לא מזמן”.
בכל הנוגע לאיומים מושא כתב האישום, העיד המתנדב כי המתנדב סיפר לו כי במהלך מאסרו הגיע למסקנה שהוא רוצה “לגמור” את גרושתו וכי פגש “אנשים עבריינים מאוד רציניים” בכלא, שיודעים לבצע דברים כאלה. לדברי המתנדב, הנאשם המשיך לומר שהכוונה שלו היא לפגוע בה כאשר לא היה ברור האם הוא בעצמו יבצע את זה או שהוא יבקש מאותם הגורמים שהוא הכיר בכלא שיבצעו את הדבר. בהמשך, בעקבות התראתו של המתנדב, הצטרפה לשיחה פסיכולוגית על מנת לספק סיוע מעמיק יותר מזה של המתנדב.
הנאשם, כאמור, טען כי פנה לעמותת ער”ן אך כדי למצוא מזור למצוקתו וכי לא הייתה לו כוונה לאיים על איש. גם בחקירתו הנגדית חזר על כך שלא השמיע דברי איום, לא אמר למתנדב שהגיע למסקנה כי עליו “לגמור” את גרושתו, אלא רק שיתף אותו בהצעה שקיבל מחבריו בכלא. לשאלת התובע בקשר לאמירה עליה העיד המתנדב, שלפיה אמר לחוקר במשטרה כי “ישחט” ו”יחתוך לקוביות” את גרושתו, הסביר הנאשם כי משום שהיה במצוקה נפשית גדולה פנה למיון פסיכיאטרי ואמר לפסיכיאטרית כי עדיף שתאשפז אותו מאחר שהוא בסערת רגשות גדולה.
השופט שמאי בקר זיכה את הנאשם מיד לאחר שמיעת סיכומי הצדדים. בנימוקי הזיכוי ציין השופט כי המשפט הישראלי מכיר בכך שאם פלוני מאיים באוזניו של אלמוני כי יפגע בצד שלישי, הרי הוא יוחזק כמי שעבר עבירת איומים. בכל הנוגע לסיטואציה של יחסי מטפל-מטופל, בפסיקת בית המשפט העליון לא נסתם הגולל על האפשרות להגיש כתב אישום בגין איומים של מטופל נגד צד שלישי המושמעים באוזני מטפלו, אולם המסר שעלה הוא שהגשת כתבי אישום כגון דא תהא במשורה, אולי אף כחריג ממש.
במקרה הנוכחי, שוכנע השופט כי תיק זה אינו בא בגדר אותם חריגים שכן לא התגבש היסוד הנפשי אצל הנאשם, לפיו התכוון להפחיד או להקניט את המתנדב. השופט הבהיר כי הנחת היסוד היא כי דבריו של המתנדב בכל הנוגע לתוכן השיחה הם את לאמיתה, שכן אין לו כל אינטרס להעליל או להפליל את הנאשם, והגם שכתב האישום מייחס לנאשם איום על המתנדב, הרי שמדובר באיום “משפטי”, רחוק יחסית, כזה שאינו פוגע בהנחה שהמתנדב הוא אובייקטיבי ביחס לעדותו אודות הנאשם והדברים ששמע מפיו. כמו כן, המתנדב הותיר בעדותו רושם של אדם רגוע ושקול, אל מול אדם כואב ופגוע, שנמצא בסערת רגשות שהביאה אותו להתקשר לער”ן בארבע בבוקר.
על אף האמור, שוכנע השופט כי הטעם בגינו התקשר הנאשם היה אך ורק רצונו לפרוק את מצוקתו הנפשית, “לשחרר קיטור” – בתום לב ובכנות, ולאורך כל השיחה לא הייתה לו כוונה או מודעות ברמת הסתברות גבוהה כי אמירותיו עלולות להפחיד או להקניט את המתנדב. בעניין זה התייחס השופט לנסיבות ביצוע השיחה, שבוצעה כאמור בשעה 4 וחצי לפנות בוקר בעת שהנאשם שהה בבית מכרו ושנתו נדדה, וכן תוכן השיחה, שארכה מעל חצי שעה שבמהלכה גולל הנאשם באוזני המתנדב את סיפורו האישי, שיתף אותו במצוקה שנגרמה לו וסיפר לו בכאב את תחושותיו ממצבו.
גם העובדה כי ה”איום” עלה רק בסיפא לשיחה, מעיד לדעת השופט כי הנאשם חש שהשיחה עומדת לקראת סיום ולכן הקצין את הנושא כדי לגרום למתנדב להישאר עוד קמעה על הקו. השופט הוסיף עוד כי על פי ההיגיון, ניסיון החיים והשכל הישר, ניתן להבין כי הנאשם לא התקשר לער”ן על מנת להפחיד מתנדב אנונימי בכך שיפגע בגרושתו, אותה אין המתנדב מכיר, ואין כל סיבה או טעם שהנאשם יצפה כאפשרות קרובה לוודאי שאמירה זו עלולה להפחיד את המתנדב.
לדברי השופט, כשאדם מאיים על זולתו הוא מצפה לתגובה מסוימת, קרי להפחיד או להקניט את קולט האיום, אולם כשהנאשם יודע כי השיחה אנונימית, כי הוא עצמו יוותר עלום, וכי גם המתנדב אינו מזוהה – קשה מאד להניח כי הכוונה הייתה להפחיד או לאיים. צוין, כי הדין אמנם לא שולל קיומו של איום במצב כזה, אולם ברי שמדובר בחריג, קל וחומר כאשר “שיחת האיום” צבועה כולה בצבעים טיפוליים של פלוני המתקשר לער”ן, ושוטח משך דקות ארוכות את צרותיו ומכאוביו, ורק לבסוף – אולי כדי למנוע את סיום השיחה – הוא מקצין לכלל מלל שיש בו להבהיל את שומעו.
עוד הוסיף השופט כי הוא מאמין למתנדב כי בהחלט נבהל מדבריו של הנאשם, אולם יכול אדם להשמיע דברים קשים, מבהילים, ויכול שומעם להבהל ואף לחוש מאוים סובייקטיבית, ועדיין – לא תהא זו עבירה. גם מבחינה הומניטרית, ציין השופט, כאשר השומע הוא מתנדב בער”ן, עמותה המגדירה עצמה כמי ש”מעניקה שירות הומניטרי, המציע עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט, תוך הקפדה גמורה על סודיות ועל אנונימיות” , הרי שכל הדברים הקשים שאומר מוסרם, אפילו ייראו בהקשר אחר כאיומים – הם לא איומים מבחינה משפטית והומניטרית כאחד.
לבסוף ציין השופט כי על בית המשפט והתביעה הכללית להימנע מדיכוי אמירות מסוג זה אלא להגן עליהן ולחסותן תחת חופש הביטוי, בין היתר בכדי למנוע “אפקט מצנן”, על השמעת תחושות של מצוקה וייאוש, שאחריתו עלולה להביא להתפרצות אלימה בפועל, תחת “אלימות דיבורית”.
הנאשם זוכה מהעבירה שיוחסה לו. המדינה יוצגה בהליך ע”י עו”ד צוריאל שגב, מחלק תביעות ת”א. הנאשם יוצג ע”י עו”ד ענבר קינן מהסנגוריה הציבורית.
30.4.2019-הכרעת-דין-מזכה-את-דורון מסמך-ללא-שם
