עו"ס אסנת בלס רביב מנהלת מרכז קשר קרית ביאליק נעלבה מהעיתונאי מוטי לייבל שכתב עליה "חוטפת ילדים" והגישה נגדו הטרדה מאיימת – קיראו את החקירה ה"ט 43373-12-15 אסנת בלס רביב נ' העיתונאי מוטי לייבל

עו"ס אסנת בלס רביב מנהלת מרכז קשר קרית ביאליק נעלבה מהעיתונאי מוטי לייבל שכתב עליה "חוטפת ילדים" והגישה נגדו הטרדה מאיימת – קיראו את החקירה ה"ט 43373-12-15 אסנת בלס רביב נ' העיתונאי מוטי לייבל
אסנת בלס אל תקראו לי כונפה
Spread the love

בבית משפט שלום בקריות שמו שופט ערבי כדי לגוון קצת. הרעיון לכשעצמו יפה, שכן הערבים נחשבים יחסית יותר טובים מהדוסים או הפמיניסטיות הרדיקליות. מאזן, דאוד מאזן שמו. אומרים עליו שהוא נעים הליכות, אבל מה כל זה עוזר כשמבקשים ממנו לעשות צדק, והא קורא לעיתונאי, שהצדק עימו "דון קישוט"? דווקא משופט ערבי, אשר אמור להיות רגיש לסבל בני אדם לאור לאום ודת, היינו מצפים שמצפונו ייסר אותו בבואו לפסוק בצו הטרדה מאיימת שהגישה עו"ס אסנת בלס רביב, שחשה מוטרדת כי העיתונאי מוטי לייבל כתב עליה בפייסבוק שהיא כונפה.

בתמונה זו מככבת אחת הנשים השנואות ביותר בקרית ביאליק, עו"ס אסנת בלס-רביב, מי שמנהלת את מרכז הקשר הידוע לשמצה בקרית-ביאליק.

אסנת בלס. השופט דאוד אסר לקרוא לה כונפה
אסנת בלס. השופט דאוד אסר לקרוא לה כונפה

העו"ס הזו אסנת בלס רביב בחוצפתה מצדיקה את קיום מרכזי הנתק האיומים הללו, מכלאות הדמעות שבהם הורים בוכים, וילדים בוכים ואומרת שמדובר בהורים מסוכנים לילדים שלהם. במכלאות הקשר הללו נפגשים גברים שמאבדים את ילדיהם בגלל תלונות שווא, אבל גם נשים חד הוריות או שאיבדו משמורת שפקידות סעד לחוק הנוער לוקחות מהם את הילדים לאומנות ופנימיות.

מצופה היה ממאזן שיישם את החוק הקיים. החוק קצר ופשוט להבנה ולא שיעקר אותו מכל תוכן, מה גם שהדוגמאות שהביא כלל אינן דומות בתיק דנן. אבו מאזן מצטט את הדברים שנכתבו על ידי העיתונאי לייבל בפייסבוק שלו, ומביא את הציטוטים לאורך ההחלטה:

"מכירים את אוסנת בלס-רביב?

זו הכונפה הסוציאלית שמנהלת את מרכז הקשר בק. ביאליק.

הייתי פה עם ניסים אנקוה עכשיו.

ניסים בא חולה במיוחד מרחק שמאוד מקשה עליו.

אבל את הכונפה זה לא מעניין. היא לא רצתה לתת לניסים לראות את הילדים שלו".

כל בר בי רב מבין שמה שכתב מוטי לייבל אין שום הטרדה. מקסימום יכלה העו"ס לתבוע לשון הרע, למרות שאין לה עילה, מאחר ומדובר בגידוף.

דאוד התעלם לחלוטין מהחקירה של פקידת הסעד שבה העידה כי העיתונאי לייבל לא התקשר אליה, לא התקרב אליה ולא התחקה אחר צעדיה, על פי התנאים הדווקניים בחוק הטרדה מאיימת למתן הצו.

חקירה שניהל לייבל ב- 24/12/15:

"ש. לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת – האם בלשתי, ארבתי לך או התחקיתי אחרי תנועותייך?

ת. בהחלט פלשת אחריי ואמרת למר ניסים אלנקוה לצלם אותי במרכז הקשר. יש לי יסוד סביר. כשאתה מפרסם את מספר הטלפון האישי שלי בפייסבוק שלך, זה הטרדה.

ש. קבעת שאמרתי למר אלנקוה לצלם אותך. יש לך הוכחה לכך?

ת. אני מדברת על פרסום מספר הטלפון שלי.

ש. אז כל התביעה היא פרסום הטלפון שלך?

ת. יותר מזה.

ש. האם נקטתי איומים ופגיעה בך?

ת. ממש כן. הגשתי לבית המשפט איום מפורש שיפגעו בי ובשמי הטוב. פרסום הינו פגיעה רציני. פגיעה רצינית בשמי הטוב, ביושר שלי, ביכולת המקצועית שלי, הפרסום הפך אותי לאדם שמטרידים אותו שזו פגיעה נוראית.

ש. מפנה לסעיף 3, האם יצרתי אתך קשר בעל פה או בכתב או כל אמצעי?

ת. לא.

ש. האם יצרתי קשר איתך כלשהו, בעל פה, בכתב או התכתבות כלהי?

ת. לא.

ש. האם פגעתי בחופש התנועה שלך?

ת. לא.

ש. צירפת נספח 8, סרטון שצילמתי במרכז קשר – האם זה נכון שהסרטון למעשה צולם מחוץ למרכז הקשר?

ת. כן.

ש. לא צילמתי בתוך מרכז הקשר – מותר לי לדעתך לצלם ברחוב על אחת כמה וכמה שאני עיתונאי?

ת. כן."

מאזן, החליט שיש ליתן צו הטרדה מאיימת ל- 4 חודשים ואסור לעיתונאי לפרסם באינטרנט ולרבות בפייסבוק כל פרסום שיש בו כדי לפגוע להטריד את העו"ס, לרבות דרך ציון מספר הטלפון הפרטי של העו"ס.

השופט שגה ועבר על החוק. אם הוא רוצה לשנות את החוק, שיפנה למחוקקים בכנסת. מספר הטלפון של העו"ס מפורסם בבזק והוא 050-5748889 והטלפון בבית של העו"ס 077-3606674. הבקשה שהגישה העו"ס היא בדלתיים פתוחות וכל פרטיה מפורסמים ברשת.

עו"ס בלס רביב ת.ז. 054748082, נשואה לחיים, תאריך לידה: 2.6.57 תאריך נישואין 14.6.88, רחוב מעיינות 21, שמשית 17906. הפרטים הללו גלויים על פי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, פרק ח': קבלת ידיעות, סעיף 29(ב), הקובע:

"כל אדם רשאי לקבל ידיעה על שמו ומענו של כל אדם הרשום במרשם".

הטלפון של בלס-רביב עם כתובת ביתה מצויין בצו שהגישה בדלתיים פתוחות והוא פתוח וגלוי לכל דורש. הטלפון וכתובתה של בלס רביב ניתנים בשיחה טלפונית במוקד בזק 144.

הבעיה היא שעם החלטות כאלה אי אפשר שתהיה במדינה עיתונות חופשית, ואף אחד לא יכול לחשוף שחיתויות. כל מי שלא מוצא חן בעיניו משהו רץ לבית המשפט ומגיש צו הטרדה מאיימת, ושם השופטים לא מאפשרים לנתבע להוכיח צדקתו באמצעות החוק. החוק הופך לפלסתר.

שימו לב לאופן שבו השופט קובעת את הקביעות שלו. לדעתו בכלל לא צריך משפט, ולא צריך עדים. העו"ס אמרה וזה מה שיהיה. החלטת השופט מטופשת. הוא מתעלם מראיות ומתעלם מחקירת פקידת הסעד. אחר כך השופטים מתלוננים שהם עמוסים.

שיא החוצפה שבסוף ההחלטה השופט מנסה לחנך את העיתונאי מוטי לייבל, וכותב לו שזו לא הדרך, לקרוא לעו"ס כונפה. אנו ממליצים לשופט דאוד אבו מאזן ללמוד את החוק לפני שהוא נותן החלטה. הוא לא ברשות הפלסטינית. טוב תעשה הנהלת בתי המשפט אם תבצע בחינות טרם קבלת שופטים מהמגזר חסרי הבנה בסיסית בחוקי מדינת ישראל. דאוד מאזן בושה למגזר.

להשכלה כללית של השופט, תלמד מהשופטת דנה עופר: פסק דין ה"ט 20845-07-14 רותם אלבז אלקובי נ' העיתונאית לורי שם טוב, נפסק על ידי השופטת דנה עופר, כי צו הטרדה מאיימת שהגישה עו"ס רותם אלבז-אלקובי, דינו להתבטל שכן החוק למניעת הטרדה מאיימת "לא נועד לטפל בפרסומים פוגעניים ברשת האינטרנט, והוא לא נתן בידי בית המשפט, בסמגרת זו, כלים למנוע פרסומים מעין אלה. הגם שהטרדה מאיימת, כפי שהוגדרה בסעיף 2(ב)(4) לחוק, עשויה לכלול גם פגיעה בשמו הטוב של אדם, הרי שצו מניעת הטרדה מאיימת, כמפורט בסעיף 5 לחוק, אינו יכול לאסור המשך פגיעה בדרך של פרסום באינטרנט או בכלי תקשורת אחרים".

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.