עוד אמא נחשפת: רובין לווט מסירה את מעטה החשאיות סביב חטיפות הרווחה: יומן המתעד 9 שנים של סבל ע"י פקידת סעד מירי איבגי שחטפה 5 ילדים לאומנה ולבית שבתי לוי בחיפה

Spread the love

עוד אמא אמיצה מסירה את מעטה החשאיות סביב חטיפות סדרתיות של 5 ילדים לשירותי האומנה ומעונות החירום של הרווחה. האמא דורשת ממשרד הרווחה להחזיר את התינוק שנחטף לבית שבתי לוי, ומשם לאומנה. האמא רובין לווט אזרחית זרה תקועה בארץ עם צו עיכוב יציאה לחו"ל. איך מרגישה אמא שחטפו לה 5 ילדים? מה היא חשה כלפי החוטפת הסדרתית עו"ס מירי איבגי? מה היא חשה כלפי מדינת ישראל? האם בכלל יש סיכוי להחזיר ילדים שנחטפו ע"י משרד הרווחה?

הרי הילדים החטופים נעקרו ממה שהיה מוכר להם ולכן כשהם בידי משרד הרווחה "נרשמים התנהגויות חריגות". ההתנהגויות החריגות האלה שמתעוררת בגלל החטיפה, הם אלה שמצדיקים את המשך הנזקקות, וכך בעצם כמו מעגל שוטה, את הנעשה אין להשיב. אותו הדבר קורה כשהילדים בורחים מהפנימיות האומללות של משרד הרווחה. הבריחה משמשת עצם התירוץ מדוע צריך להמשיך ולכלוא את הילדים בפנימיות, כי "הילדים לא מפנימים את הערך של הפנימיה בחייהם, ועד שלא יפנימו, אי אפשר לשחרר אותם. הזוי. מצמרר. מחריד.

קבלו את היומן בהמשכים. זוהי טעימה קטנה.

"הלב שלי נמס מכל האמהות הללו שסומנו ברווחה. אני אחת מהן. כל יום פוגשת באמא נוספת מעיר אחרת שהרווחה עקרה לה את ליבה עירבבה אותו במיקסר ואכלה. המדינה רוצחת ויורשת. הלב שלי מאבד פעימות מכל אמא. אישה צעירה כמוני, ילדה בעצמה. שכל מבוקשה זה לחבק ולאהוב את ילדיה. זה לא ייאמן כפי שיתואר אך עובדי הרווחה הורסים משפחות. מחבלים באהבה של זוגיות ומתעללים בילדים. זה לא ייאמן מה שהם עשו לי".

"שוב לא יכולה להרדם, מחר פגישה במרכז קשר, שעה עם התינוקות שלי, בחיי אני חיה בחלום בלהות ולא מצליחה להתעורר.

אני חושבת על פאני וקנין, האמא הגיבורה שקיבלה בחזרה את הבן שלה נדב, היא בטח ישנה עכשיו מחובקת איתו, ואני שמחה בשבילם, ואני מקנאה אני מודה שהיא הצליחה אחרי 57 ימים בלבד לקבל חזרה את בנה המתוק, אצלי זה קרה בדיוק בחג פורים. כמה זמן אלוקים, עוד הספקתי לקנות להם תחפושות יובל המבולבל ואריה, עוד הספקתי לשים להם את התחפושות במזוודה שהפקידת סעד לקחה.

אני חושבת על פאני היקרה ומה זה אומר על המערכת שלנו?

הרווחה פשוט עשתה טעות? ועכשיו החזירו לה את הבן?

מה עם העוגמת נפש שנעשה כאן? רצח נפשות? הטראומה לנדב? אני בטוחה שה- 57 יום האלו קיצרו לה את החיים לפחות ב- 10 שנים.

אני פועלת כמיטב יכולתי, נעזרת בעורך דין תותח בתחום, ומחכה לדיון הוכחות בחודש תשיעי. עוד קצת, מחר אני יראה את המלאכים שלי לשעה, אצחק איתם, אשיר, אסתיר את הדמעות דם שמתפוצצות לי מאחורי העיניים…עוד קצת.."

"אלוקים הביא לי חמישה ילדים מדהימים באמת, כמו כל הילדים, רוצים להרגיש אהובים ומקובלים, ילדים טובים יפים, חכמים, אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה הקב"ה נותן לזה לקרות אבל אני יודעת שאני מיוחדת בעיניו אם הוא נתן לזה לקרות, יש לי איזה תיקון או דברים שאני לא מבינה, אך יש עוד חיים אחרי ה- 70 – 80 שנה האלה ושם אני יבין בטח על מה מדובר, בינתיים נותר לי רק להתפלל שלמרות שילדיי אינם איתי שיהיה איתם כל שניה ורגע, שיהיו בריאים ומאושרים ושידעו שיש להם אמא ואבא שממש ממש אוהבים אותם!"

"אני רואה בחדשות שהיתה תאונת דרכים קשה בדרך לתל אביב ילד בן שלוש נהרג ואחיו בן שנה וחצי נפצע. הלב שלי מפסיק לפעום יכול להיות שאלו הבנים שלי מטיילים להם אי שם עם משפחת אומנה חסויה? בעלי נעשה לבן. ואני מרגיעה אותו שאילו אלו היו הבנים שלנו הייתי מרגישה את זה בלב. כי כמה רחוק שפקידת הסעד מירי יבגי ימח שמה וזכרה תיקח את בני. אני מרגישה אותם כל רגע. וחוץ מזה התינוק שלנו רק בן שנה. תגידו לי זה לא סוג של שואה?"

"הלב שלי מנופץ לאלפי חתיכות. כל דקה שעוברת אותי מנסרת. למה לי? שאני כל כך אוהבת ילדים. מבינה את העולם שלהם. דווקא לי? שאני הערכתי את העובדה שאני אמא? שמחתי להיות אמא. מצאתי את האושר שלי שהפכתי לאמא? כועסת על אלוקים שמרשה לזה לקרות. זה כמו שואה בשבילי הזמן הזה. הנחמה היחידה שילדיי חיים ובריאים. כיצד?

באמת אני שואלת אך זה קורה האכזריות הזו של פקידות הסעד שחוטפות ילדים. עובדות סוציאליות יותר גרועות מהגסטפו היהודי. אני שרק תסגרו אותי כל היום בחדר עם עשרה ילדים ולא ארצה לצאת. לא יכולה עכשיו לשמוע ילדים צוחקים. עד שילדיי שלי ישובו אלי. בקרוב בעזרת ה' זה יקרה."

"אני לעולם, אבל לעולם לא אסלח לכל אחד שהיה שותף לפשע הנורא הזה. ולמרות שאני תקועה בארץ הזוועתית הזו, לעולם לא אקח חלק במערכת המעוותת של המדינה הזו. וכך גם ילדיי. המדינה הזו איומה. יושביה אוכלת ארץ!

אבל אלוקים הוא אל קנאי ונאמן, ואת הדין והחשבון האמיתי המדינה הזו תיתן! ועוד איך! ואז לא יעזור כסף, מעמד או אפוטרופוסיות של המדינה. ולרגע הזה אני מייחלת. כל מי ששכח שיש לו בורא. כל אחת שהשתמשה בכוח המדומה שלה והרסה חיים. יגיע הרגע שלה. ואני רק מבקשת מאלוקים לזכות לראות את זה!

כן אני כועסת. אבל תסתכלו סביב ותגידו אם אתם לא!

בתמונה: תינוק חטוף שנחטף ע"י פק"ס מירי איבגי בדמי ימיו.

קבלו תמונה שמגיעה עם ההסברים הבאים לגבי הילדים אדיר ובנימין:

"אמא שניתנה לה האפשרות להיות אמא לפרקי זמן קצרים, כמוני, מקפיאה ונוצרת בליבה רגעים שכולנו היינו ביחד… כמו הרגע הזה. השבת בפתח, ואני ובעלי יוצאים מגדרנו, וכנגד הטבע, עושים מסירות נפש לשמור את השבת, שהיא כעין טעימה מין העולם הבא, קשה לשנינו לשמור את השבת, מאוד קשה, מתפללים כל השבוע לאלוקים שיתן לנו את הכוח והשכל לשמור את השבת, וכל שבת ההתמודדות הקשה ביותר זה הסיגריות האלו,שזו לכשעצמה בעיה.

אין ספק שבעלי ואני מתחזקים מתוך העוול הנורא שהרווחה עוללה לנו שחטפה מאיתנו במרמה וברוע את שני הבנים. הגעגוע, הכאב, הכעס, הטירוף, נושפים על עורפינו ומעיבים על חיינו, ורק בזכות הידיעה והאהבה שיש בורא לעולם והוא השליט היחידי, והקב"ה פועל איתנו ברחמים גדולים, ומעמיד אותנו בניסיון כי הוא יודע שאנחנו נעמוד בו, וגם זו לטובתנו, גם אם אני לא מבינה איך, ולמה, זה ככה. ובאהבה גדולה.

אז אני מאחלת לכולם שבת שלום ומבורך, שבת של שלווה ונחת, שתנוחו מכל המלאכות, דאגות, תכנונים, מחשבות מטרידות, ותזכו לחוות עונג שבת בהתגלמותו. ושנזכה לביאת המשיח במהרה בימיינו. אמן!"

ועוד תמונה שמגיעה עם הכיתוב הבא:

"אם עדיין יש למישהו ספק מהי טובת הילד לפי הרווחה, הנה טעימה מילדה אחת שהיתה מטופלת ברווחה, ועדיין, ילדה אחת מהממת עוד חודשיים בת תשע, הילדה הקטנה שלי אביו. כן עם ו' בסוף. אביו שלי נחטפה ממני בגיל שבעה חודשיים, היא היתה במעון שבתאי לוי בחיפה עד גיל שנתיים.

מקום מחריד ואני לא רוצה אפילו להתחיל להסביר למה.

מגיל 2 עד 3 היתה איתי, ישנו יחד באותה מיטה, בגיל 3 שוב נחטפה ממני בצורה אכזרית, באמצע היום מול המכולת שהיא מחזיקה ארטיק שוקולד ביד. היא מטורפת על שוקולד… עד היום.

הרווחה שמה אותה במשפחת אומנה חסויה אי שם בישוב ברמת הגולן, עם אב אומן שהוא מרותק בכיסא גלגלים, רחמים קוראים לו. שנה היא היתה שם שלאורך כל הדרך אני מקבלת דיווחים מהפסיכולוגית של האומנה עצמה, שהילדה מביעה התנהגויות חריגות כנראה בעקבות התעללות, אחר כך אביו סיפרה לי שרחמים התעסק איתה מינית.

בעזרת יוסי נקר עורך דין מופלא הוצאנו אותה מהאומנה והיא עברה לפנימייה בעפולה ביחד עם שני אחיה הגדולים יותר..

אז זהו טעימה מילדה אחת שלי, ילדה גיבורה ששוב ושוב אותה פקידת שטן עו"ס מירי איבגי לקחה אותה, תחת הכותרת "לטובתה".

עכשיו תחשבו… זה כואב מאוד ומזעזע אני פשוט לא מאפשרת לעצמי לשקוע כי אני בטוח אשים קץ לחיי, בוטחת בבורא עולם, ועדיין נלחמת, כי בסופו של יום יש חמישה מלאכים שזקוקים לאמא, שרק היא יודעת באמת מהי טובתם.

ג'וליה טל

ג'וליה טל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.