קרן גבאי סוהרת ילדים במחנה אור שלום באר שבע: מחפיצה את תמונות ילדיה כדי להדיח אמריקאים לסייע בתעשיית חטיפות הילדים

Spread the love

תעשיית חטיפת הילדים של ארגון הסחר בילדים "אור שלום" יודעת לנצל היטב את בוגרי מחנות הריכוז לצורכי מסחטות דמעות, כדי להוציא מתורמים אמריקאים הרבה כסף. הפעם התנדבה אחת בשם קרן גבאי להציג את הילדים שלה לצורכי סחיטת תרומות מאמריקאים.

קרן גבאי כעת בת 28. התחתנה בגיל 22 עם אחד בשם עידן וביחד הם מנהלים את מחנה הריכוז של אור שלום בבאר שבע. גם קרן וגם עידן הם ילדים שבעצמם הוצאו מחזקת ילדיהם והושמו באומנה. הגיעו לגיל 18 ולא היה אף אחד בעולם ללוות אותם, כי הם נותקו בברוטליות מהמשפחות הביולוגיות. לשני אלה יש 2 ילדים בני 2 ו 4, והם הסכימו לפרסם את התמונות של הילדים שלהם עצמם בעמודי ההתרמה של אור שלום באנגלית.

שניהם משמשים זוג הורים לילדים שנחטפים מהבית בבאר שבע. כאילו שהכספים הזורמים באור שלום ממשרד הרווחה אינם מספיקים, על מנת להתרים אמריקאים צריך לספר להם כמה שהילדים מסכנים, כמה שהם בוכים, שהם מגיעים למרכז הריכוז, וקרן רוצה לחבק אותם, אבל הם מסרבים לה. היא מספרת שזו עדות לכך שהם הגיעו ממשפחות טראומטיות ולכן הילדים שנחטפו לא רוצים שתיגע בהם. למעשה כמובן שהילדים לא רוצים שמישהו זר יגע בהם, הם בוכים כי הם רוצים הבייתה, ולא מבינים למה הם צריכים להתמסר לליטופים של קרן גבאי. מה הם פודלים??? אבל קרן לא מבינה את זה.

דווקא אחת שנחטפה מהוריה, וכנראה שהיא בעצמה כעת שונאת את הוריה וחושבת שהם הזניחו אותה, לא מסוגלת להבין מה היא מעוללת לילדים החטופים של אור שלום שהיא מאכלסת, ומשמשת להם "הורה" חדש. זוהי תסמונת קלאסית של אסירה שנהפכת סוהרת. קרן גבאי ובעלה יודעים היטב שכאשר נחטפים ילדים לאומנה, הם מנותקים לחלוטין מהוריהם. הילדים עוברים סדרות חינוך בלתי פוסקות ששם מכניסים בהם רעל נגד ההורים, ובדרך כלל מביאים לבאר שבע ילדים מהצפון, ולצפון ילדים מבאר שבע, כדי שההורים יתייאשו ולא יוכלו להגיע לבקר בגלל המרחק הרב, העלויות והזמן בנסיעות.

ועוד תמונה שנועדה לסחוט כסף מאמריקה. לילדים החמודים האלה שבתמונה כנראה שיש סבא וסבתא בישראל אשר מנוכרים מהם לחלוטין. כנראה שכאשר הילדים הללו שואלים את קרן גבאי על הסבא והסבתא, היא אומרת להם שהם היו אנשים רעים שהתאכזרו אליה, וסביר להניח שהסבא והסבתא אפילו לא הוזמנו לברית.

כך הרווחה שולטת על חיי חטופיה. הנחטפים הופכים סייענים לחטיפות ילדים, והם עושים זאת באטימות ובברוטליות, בדיוק כפי שעשו להם.

:

https://www.jnf.co.uk/one-big-family/

לראיון המלא עם קרן גבאי כולל התמונות של ילדיה:

One big family: JNF UK speaks with Orr Shalom

Keren is 28. Six years ago she married Idan, now 33. Together they run an Orr Shalom house in Be’er Sheva, home to their two biological children and the ten children referred to them by the organisation. The children in the pictures are Keren’s own.

Orr Shalom cares for around 1,400 Israeli children in a variety of homes and institutions. The organisation’s flagship initiative is its network of 21 Family Group Homes, of which three are located in Be’er Sheva.

Family Group Homes provide a stable environment for children aged six to 18 who have been removed from their birth families owing to neglect, abuse or tragedy. Each home is run by a married couple who raise the children entrusted to them alongside their own biological families.

JNF UK is helping Orr Shalom renovate and refurbish the three Family Group Homes in Be’er Sheva, replacing old appliances and repairing wear and tear.

We spoke with Keren earlier this week and asked her about her work with Orr Shalom.

“We have two wonderful boys of our own – the older is four and the younger is two. We care for another ten Orr Shalom children ranging in age from seven to 16-and-a-half. We feel like one big family.”

“I was born and grew up in Tel Aviv and Idan was born and grew up in Be’er Sheva. I met Idan when I finished my service in the IDF. At that time I was studying education and was looking for a job as a teacher. I started work in one of the Orr Shalom homes in Be’er Sheva and was there for a year. I fell in love with the children and with the house mother – I was so touched to see how much she cared for the children.”

“I decided that I also wanted to follow her example and look after children at risk. At the time my husband was a counsellor in a dormitory and he would come and visit me in the home, he also fell in love with Orr Shalom.”

“We decided that we wanted to take on this project for our life together and become house parents.”

“Some children come because they have suffered abuse from their biological parents and there are some children who have been neglected by their parents and did not have even their most basic needs taken care of.”

“Many of the children who come to live with us don’t know how to do basic things like how to eat with a knife and fork or shower themselves.”

“Sometimes kids come to us who don’t know how to accept a hug and don’t understand why we want to hold them or ask them how they are feeling. We teach the kids about love. We teach them that not every adult wants to hurt them. We need them to learn that adults can be people who can help and support them and that we are with them through both the good and the painful times, we show them that we will never give up on them.”

“As a house mother I have to create good experiences for the children. When a child who initially hated contact comes and gives me a hug, these are the moments that give me strength to continue in my job. Sometimes one of the children has a nightmare and comes to me in the middle of the night to be comforted, I sit next to them and sing to them until they fall asleep. This is an amazing feeling – a child is sleeping better because of me.”

“Every child arrives with their own past and traumas. Some of the children have had very difficult stories and yet we try as much as possible to treat them as normal kids. They go to regular schools and take part in after-school activities. We provide therapy to help them deal with past traumas. My personal challenge is to find the balance between relating to them as normal children while remaining aware that each child carries with him his own difficult past.”

“Sometimes we get children aged ten, say, who have never celebrated a birthday. We hold a party for them and invite their biological family and friends, we bake a cake together and organize a party. They are so excited. This excitement is contagious and there’s rarely a dry eye in the house.”

“It’s important to know that apart from the highlights and the difficulties there is also the routine of daily life – in our home every meal is like a meal you have on chag – we all sit around a large table – children and staff together and talk about each child’s day and laugh over the different things that have happened. We listen to music together, play gets, watch TV, dance and sing. There’s a lot of energy in the house.”

salome

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.