יונתן גילאון מנהל ביה"ס "לרום" למחוננים בקרית מלאכי: ביה"ס הוא מקום שרע לילד להיות בו – המערכת לא לטובתו

המורים הטובים נפלטים החוצה, ידי המנהלים כבולות, מטה משרד החינוך מסואב והמערכת עסוקה בסידור עבודה במקום לדאוג לילדים ■ ליונתן גילאון, מנהל ביה"ס למחוננים שפוטר יש ביקורת נוקבת על מערכת החינוך

"לאחר שנתיים וחצי כמנהל בית ספר ועוד חמש שנים כמורה, אני חושב שאין למורים ולילדים מה לחפש במערכת החינוך" – כך אומר יונתן גילאון, שניהל עד סוף שנת הלימודים הקודמת את בית הספר למחוננים לרום שבקרית מלאכי.

"מערכת החינוך כיום היתה צריכה להיקרא מערכת רווחה", הוא אומר. "היא מתנהגת כמו חברת כוח אדם שמסדרת עבודה לאנשים שלא היו מסתדרים בשוק הפרטי. תשאלו את עצמכם אם אתם הייתם שולחים את הילדים שלהם למערכת כזאת.

"מנקודת המבט שלי, בית הספר הוא מקום שרע לילד להיות בו. זהו מקום שבו ילדים מחשבים את השעות עד לסיום יום הלימודים, שבו הם באים כדי לשרוד, ולא כדי ללמוד. המערכת לא פועלת לטובם. המערכת מסואבת ומסורבלת.

"ברמה האישית, אני חושב שזהו חורבן בית שלישי. אם עוד 20 שנה העם ייראה כפי שהוא מחונך כיום בבתי הספר, זה לא יהיה מקום שכדאי להילחם עליו. חייבים שינוי רדיקלי וקיצוני כדי שהדברים יראו אחרת כדי שנוכל לחנך דור של ילדים נורמלים".

אילו ילדים גדלים במערכת כיום?

"הילדים חווים שנאה ואלימות. שר החינוך בחר יופי של סיסמה לשנת הלימודים הקודמת, 'האחר הוא אני'. זאת באמת סיסמה נהדרת, אבל כיום היא לא יותר מסיסמה, בלי תוכן: אין מורים עיוורים או חירשים, וכמעט לא תמצאו מורה ערבי במגזר היהודי או להיפך. בתי הספר רוויים באלימות ויש ילדים שמפחדים ללכת לבית הספר. המערכת מלאה במורים גרועים, וזה משליך על הכל. המורים הטובים שסוחבים על גבם את המערכת הם מעטים מדי, חלשים מדי, וכמעט לעולם לא מצליחים להתברג בעמדות כוח".

בית הספר למחוננים שניהל גילאון, 35, פועל רק שלושה ימים בשבוע, ולומדים בו כ-250 תלמידים מוכשרים מהאזור, שכל אחד מהם מתייצב בו יום אחד בשבוע. בכל יום לומדים בו ילדים אחרים מבתי ספר אחרים, כך שההיכרות של גילאון עם מערכת החינוך היא במידה רבה של משקיף מהצד. “מתוקף תפקידי הכרתי הרבה מאוד מורים, מנהלים, ילדים והורים ממערכת החינוך", הוא מסביר. "נכון שבית הספר שניהלתי שונה, ויש לו דרגות חופש גמישות יותר. אני, למשל, יכולתי להעסיק מורים בלי תעודת הוראה, ובלי קביעות וגם אם התלמיד אצלי הפריע או חלילה הרביץ, מה שקרה לעתים רחוקות, יכולתי לשלוח אותו הביתה ולהפסיק את לימודיו".

זאת גם אחת מנקודות הביקורת המרכזיות של גילאון. “בבתי הספר האחרים אין כלים להתמודד עם ילדים אלימים ומפריעים. ידי המורים והמנהלים כבולות, והתוצאה קשה. הורים הגיעו אלי לא פעם וסיפרו שהילדים שלהם לא מוכנים ללכת לבית הספר וביקשו שאדבר אל לבם, אבל אני לא מוכן לעשות את זה. אלה ילדים שבמקרה הרע חוטפים מכות ובמקרה הטוב מציקים להם, הכל תחת חסות הקלישאה 'לא מוותרים על אף ילד'".

מה אתה רוצה, שיזרקו את הילדים עם הבעיות החוצה?

"להילחם על כל ילד זה עיקרון נהדר על הנייר, אבל אנחנו צריכים לבדוק על כמה ילדים אנחנו באמת מוותרים בפועל כשאנחנו מחזיקים בכל תנאי ילדים אלימים שמפריעים לסביבתם. אני לא מדבר רק על קרית מלאכי, תראו את הנתונים הארציים, הם מטורפים, והם מעידים שקיימת אלימות גבוהה מאוד בכל הארץ, שכל הילדים נתקלים בה.

"אז עם כל הכבוד לסיסמאות", ממשיך גילאון, "העיקרון שלפיו לא מוותרים על אף תלמיד עשוי לגרום לכך שבכיתה של 40 ילדים נצליח להציל ילד אחד מלהגיע לרחוב – אבל בדרך ייתכן שאיבדנו את כל 39 הנותרים".

"תקציב אסטרונומי שלא מגיע לילדים"

גילאון מונה לנהל את בית הספר לרום לפני שנתיים וחצי, למרות גילו הצעיר ועל אף שאין לו תעודת הוראה, אלא רק תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת בן גוריון. המינוי נעשה בעקבות פטירתה במפתיע של המנהלת ששכרה אותו כמורה לצוות בית הספר.

"נכון, אין לי תעודת הוראה, אבל זה לא הופך אותי למורה פחות טוב", הוא אומר. "כמו שתעודת ההוראה לא הופכת את המורים הקיימים במערכת לטובים. דווקא המורים הטובים הם ללא תעודת הוראה. קל מאוד למדוד כמה אתה מורה טוב, אבל אף אחד לא מודד את זה. אם היו מודדים, היו מגלים שדווקא תעודת הוראה היא אולי מדד להוראה לא איכותית. אני עזבתי את לימודי ההוראה בשלב מוקדם כי הרמה היתה כל כך נמוכה שזה היה בלתי נסבל.

"אני לא מכיר את כל המכללות להוראה, אבל אני מכיר את המורים, ורבים מהם לא התרשמו בלשון המעטה מרמת לימודי ההוראה. כמנהל בית ספר למחוננים שלחתי מעת לעת את המורים שלי ללמד בבתי הספר באזור. אלה אנשים מצוינים, דוקטורים לכימיה, לרפואה ולפיסיקה – אבל לכולם אין תעודת הוראה. אחרי זה הייתי מקבל טלפונים מהמנהלים שביקשו שנשלח אותם שוב כי התלמידים לא הסכימו לחזור ללמוד עם המורים הרגילים".

צריך לבטל את לימודי ההוראה?

"ברור שיש מקום ללימודי הוראה, זה מקצוע קשה שדורש הכשרה, אבל אם ככה נראית ההכשרה ואנחנו מסתפקים בזה כי זה 'מספיק טוב' אז עדיף לוותר עליה עד למציאת פתרון הולם. אף אחד לא שואל את המורים אם תעודת ההוראה שקיבלו היא איכותית. זה מוצר שמחייבים אותם לקחת, ומוציאים עליו כ–900 מיליון שקל בשנה מבלי לבחון את איכותו. למכללות להוראה יש אינטרס כלכלי שמחייב אותן להיות סרט נע למורים רבים ככל האפשר. לכן, דרישות הקבלה נמוכות במיוחד – והאיכות היא בהתאם".

לא סתם גילאון עוסק בכך. לפני כמה ימים בלבד גילה כי לא ימשיך בתפקידו כמנהל בית הספר. לא ניתנה לו סיבה רשמית, אך בהיותו נטול תעודת הוראה ותעודה להכשרת מחוננים, הנדרשות לניהול בית ספר, ייתכן שזהו אחד ההסברים למהלך.

למעשה, בשנים האחרונות פוטר גילאון מדי שנה ממערכת החינוך, יחד עם עוד 11 אלף מורים ומנהלים מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים שעדיין לא צברו קביעות של שלוש שנים. כך פועל משרד החינוך מדי שנה כדי לא להעניק קביעות למורים החדשים. זוהי הדרך היחידה שבה הוא יכול לנהל ולסנן את כוח האדם, בגלל הקושי העצום לפטר מורים ותיקים.

וכך, מדי שנה במאי מקבלים המורים החדשים מכתב פיטורים, ולאחר מכן מועסקים מחדש וחוזר חלילה עד לקבלת הקביעות. השנה גילה גילאון כשבועיים לפני פתיחת השנה כי משרד החינוך החליט לא לשכור מחדש את שירותיו. הורים לתלמידים בבית הספר גילו שגילאון לא ימשיך בתפקידו כמנהל רק כשהתקשרנו לשוחח אתם לצורך הכנת כתבה זו.

"מנהלים שעובדים ללא קביעות משובצים לתפקידם רק כעשרה ימים לפני תחילת שנת הלימודים", אומר גילאון. "גם המנהל הכי טוב בעולם לא יצליח לנהל שנת לימודים ראויה בלי להתכונן מראש.

"משרד החינוך מודד את התעודות, אבל מתעלם לחלוטין מדעת ההורים והתלמידים", אומר גילאון, שהורי בית הספר שניהל שלחו לשר החינוך עצומה הקוראת להשארתו בתפקיד. "אם יש להורים דעה שלילית על מנהל שמזיק לתלמידים או לחלופין דעה חיובית, זה לא נכנס למערכת השיקולים של משרד החינוך", הוא אומר. "אגב, תנאי הסף לתפקיד כל כך מופרכים, שאני חושב שיש מעט מאוד אנשים שבאמת עומדים בהן. אלה נהלים שנולדו כדי לאפשר להעיף את מי שלא רוצים מהמערכת ולקבל אחרים שכן רוצים גם אם הם לא עומדים בתנאים".

אז מהי לדעתך הסיבה האמיתית לפיטוריך?

"עשיתי רעש, העברתי ביקורת, הייתי טראבל מייקר ולא פחדתי לרגע לבקר את המערכת גם מתוכה – להצביע על הכשלים ולהתריע. מי שמעז להילחם נגד המערכת ימצא את דרכו החוצה בדרכים כאלה או אחרות, וגם דעת ההורים לא תעזור. זה לא שיש לי איזה סיפור אישי קורע לב", מבהיר גילאון, "אבל בכל זאת חשוב לי מאוד לספר אותו כי הוא משל ודוגמה להתנהלות של מערכת החינוך בישראל".

בעיריית קרית מלאכי ובמשרד החינוך טוענים כי גילאון סיים את עבודתו מכיוון שלא עמד בתנאי המכרז. בתגובה אמר גילאון: "גילית שיש מכרז רק דרך העיתון. נכנסתי לתפקיד הזה בכל שנה מחדש במשך שלוש שנים, למרות שלא ניגשתי למכרז. בפעם הרביעית, לאחר היתקלויות חוזרות ונשנות עם העירייה, הוחלט לפתע שאני לא מתאים, כשהעירייה והמשרד מתעלמים באופן בוטה מפועלי בשנתיים וחצי האחרונות".

אולי אתה מדבר מתוך תסכול על כך שפוטרת?

"אני מדבר מתוך תסכול כי ראיתי איך המערכת עובדת. אלה עובדות. כך הדברים מתנהלים. המציאות העגומה מלמדת כי לא קיים שוני מהותי בין התנהלות משרד החינוך להתנהלות של הנמלים, אלא שבמקרה של משרד החינוך הרושם הכללי בציבור הוא שהמשרד מתנהל ברמה גבוהה יותר, וזה מקשה על מציאת פתרונות כי אף אחד לא דן בבעיות".

“תראו את המספרים: כל ילד בכיתה אמור היה לקבל תקציב של בין 22 ל–40 אלף שקל בשנה", אומר גילאון – בהתבסס על תקציב משרד החינוך, שהסתכם ב–46.4 מיליארד שקל ב–2014 וההוצאה הלאומית לחינוך, שהסתכמה ב-83.4 מיליארד שקל, כשמספר התלמידים במערכת הוא 2.1 מיליון.

"זה אומר שאם יש בכיתה 35 תלמידים אז כיתה מתוקצבת ב-1.4 מיליון שקל. גם אם נעסיק מורים בשכר גבוה מאוד, בכיתות קטנות ומפוארות, שיעבדו בלי החופשות הארוכות, לא נגיע לחצי מתקציב משרד החינוך".

אבל משרד החינוך לא מחלק את תקציבו לפי מספר התלמידים, אלא לפי שעות הוראה, מגמות לימוד, פיתוח תשתיות, ציוד ותוכניות תוספתיות.

"אבל מדובר בתקציב אסטרונומי. בתקציב שכזה היה ניתן לספק מערכת שתהיה חלומם של כל הורה ושל כל ילד. תחת זאת אנו מקבלים מערכת שבה תלמידים חווים אלימות פיזית בממוצע לפחות פעמיים בשנה, לומדים בצפיפות, ורמת הידע שלהם היא מהנמוכות במדינות המפותחות”.

שיטת "יהיה בסדר"

המשבר הגדול בין גילאון למערכת פרץ בשנת הלימודים האחרונה, כשבית הספר לא עמד בביקורת מכבי האש ולא קיבל אישור לפעול. לדבריו, לאחר שלא קיבל סיוע מהעירייה החליט להפסיק את הלימודים ולהעביר אותם למוסדות חלופיים – החלטה שעוררה ביקורת רבה ברשות המקומית ובמשרד החינוך.

"איש לא היה מוכן לאשר את המשך הלימודים במוסד, ואיש לא היה מוכן לאשר את הפסקתם. פשוט לא קיבלתי שום תשובה ורק שידרו לי שיהיה בסדר. 'שיטת הסמוך' הזאת רווחת מאוד במערכת, והיא מתכון לאסון. המנהל נמצא במצב בלתי אפשרי. אם ישתף פעולה וישתוק יואשם במקרה של אסון, אם יסגור את בית הספר, הוא יפוטר בגין אי שיתוף פעולה", אומר גילאון. “דרשתי תשובות כיצד לפעול, וכשלא קיבלתי – החלטתי להפסיק את הלימודים במבנה".

"כל מנהל רואה לנגד עיניו כיום את פרשת מותה של אמליה כהן בת התשע”, אומר גילאון. כהן נפלה אל מותה מחלון בית הספר לוריא שבירושלים, שבו למדה, לפני כ–16 שנה. מנהלת בית הספר, שרה אנג'ל, הורשעה אז בגרימת מוות ברשלנות – אף שהתריעה בפני הרשות המקומית, משרד החינוך, ואף בפני ההורים והתלמידים, שהחלונות מסוכנים מכיוון שאינם מסורגים. בעירייה התעקשו שהם תקניים, מכיוון שתקני משרד החינוך לא היו ברורים. במשך שנים נאבקה אנג'ל בבתי משפט: ב–2004 זוכתה לחלוטין בערעור שהגישה. הפרקליטות עירערה על ההחלטה, וב–2008 – עשר שנים לאחר מותה של כהן – דחה בית המשפט את הערעור של המדינה.

“כל מנהל יודע שבמקרים שבהם הנהלים לא ברורים אף אחד מהאחראים לא יהיה מוכן לקחת את האחריות ולהחליט לכאן או לכאן, אבל אם יתרחש אסון, המנהל הוא זה שיישא באחריות", אומר גילאון.

מהו הכשל המערכתי במקרה שלך? אולי זה סיפור נקודתי על מערכת היחסים שלך עם העירייה?

"אני חושב שברגע שנותנים לרשויות המקומיות לנהל את העסק ולמשרד החינוך אין באמת יכולת לפקח על מה שקורה, אז אולי ברשויות החזקות זה נראה טוב, אבל ברשויות החלשות זה נראה רע. שיתוף הפעולה הזה יוצר מצב שאף אחד לא אחראי, ותמיד אפשר לגלגל את האחריות בין הגופים.

"קיים מצב אבסורדי שבו משרד החינוך מתקצב את כוח האדם האדמיניסטרטיבי בבתי הספר (מזכירות, שרתים, מאבטחים), אבל הרשויות המקומיות הן אלה שבוחרות את העובדים. העיריות מציבות את כוח האדם שנוח להן יותר להציב, ולאו דווקא משיקולי איכות או ניהול בבתי הספר – ומשרד החינוך, שמממן את העובדים האלה, לא מפקח על איכותם, כלל לא יודע מה קורה עם הכסף שהוא מעביר, ואיך משתמשים בו, והוא עומד מול שוקת שבורה במצב שבו המנהל מתלונן עליהם".

שר החינוך מתכנן להעביר יותר אחריות וסמכות לרשויות המקומיות. אתה חושב שזו טעות?

"לדעתי זו טעות קטסטרופלית. מתן כוח רב כל כך בידי הרשויות המקומיות הופך את מנהלי בתי הספר לבובות על חוט שמופעלות על ידי ראש העיר. כשראש העיר טוב, אז זה טוב – אחרת, זה רע. אני בטוח שזווית הראייה של השר רחבה יותר, לדעתי הוא האיש הנכון במקום הנכון, אבל גם הוא כבול במערכת שבה לרוב המוחלט של העובדים יש קביעות, והוא היחיד ללא קביעות. למעשה אין לשרים שליטה במשרד כזה".

הקביעות נועדה להבטיח למורים ביטחון תעסוקתי והגנה מגחמות של מנהלים ופוליטיקאים.

"הסיבה האמיתית שיש קביעות כיום היא שמי שנותן את הקביעות הוא לא מי שמממן אותה, אלא הציבור. אם מישהו היה צריך להוציא כסף מהכיס שלו, אז הוא לא היה נותן קביעות – לפחות לא בצורתה הנוכחית".

"השכר לא 
תלוי באיכות"

"בניגוד למה שנהוג לחשוב", אומר גילאון, "תנאי השכר של מורים לא כל כך נמוכים. מורה מתחיל אמנם משתכר שכר עלוב של 6,000 שקל, אבל מורים ותיקים יכולים להשתכר גם 18 אלף שקל בחודש. הבעיה היא שהשכר ההתחלתי הנמוך מרתיע אנשים טובים מלהיכנס לתחום, והתגמול נקבע רק לפי הוותק ולא מודד את איכות ההוראה או ההצלחה בכיתה. זו שיטה שמטפחת בינוניות ושמבטיחה לנו כוח אדם יקר ולא יעיל. אנשים נשחקים ונתקעים במערכת רק כי היא מעלה ומשדרגת להם את השכר ככל שהזמן עובר.

"השכר הממוצע של מורה הוא כ-11,000 שקל בחודש. אולי כדאי לעשות עם המורים עסק: במקום לקבל משכורת מעליבה בהתחלה ובמקום לקבל שכר כל כך גבוה בסוף, אפשר להעלות את רף הקבלה למקצוע ולהציע למורים מראש שכר של 11,000 שקל כבר ביום הראשון לתפקיד בתמורה לביטול הקביעות בעשר השנים הראשונות. כיום למנהלים אין כמעט כל יכולת להשפיע על מצבת כוח האדם בבית הספר שלהם, בגלל הקביעות".

מנהל לא יכול לפטר בשום מקרה מורה גרוע?

"תיאורטית, כן. מעשית – זה נדיר מאוד. הדרך מתישה. המנהל צריך להתלונן, ואז מגיעה מפקחת בתיאום עם המורה, וצופה בשיעור שלו. המורה כמובן מתכונן ומכין את תלמידיו. בפועל המורה מפוטר רק אם במשך ה'שיעור לדוגמה' קורה משהו. במצב הקיים, כשמנהל לא רוצה מורה מסוים, הוא שולח אותו לבית ספר אחר. הבעיה נשארת במערכת, אבל בבית ספר אחר”.

אז מה אתה מציע? לפטר את כולם?

"אי אפשר לפטר את כל המורים וגם לא צריך לפטר מורים עם ותק של 15–20 שנים – זה לא הומני, וטוב שלמורים האלה יש קביעות. אבל לפני שמגיעים לשם צריך לתת למנהלים חופש גדול הרבה יותר להעסיק מורים איכותיים. צריך לוודא שממחר ייכנסו למערכת רק מורים טובים. בשביל זה צריך שיגיע למערכת מישהו שיחשוב שהיא לא בסדר, אבל ברור שהרבה אנשים מבפנים חושבים שככה זה צריך לעבוד – כי הם גדלו בתוך המערכת והם גם אלה שמרוויחים מזה שהיא עובדת ככה. מי שמפסיד זה המורים הצעירים והאנרגטיים שנפלטים החוצה מהר בגלל השכר העלוב ובגלל שהמערכת רומסת אותם. משרד החינוך בעצמו יודע שהמורים הטובים בורחים לו מבין האצבעות".

הנתונים תומכים בטענה הזאת של גילאון. מחקר שערך ב–2013 מכון מופ"ת מצא כי 29.5% מהמורים החדשים במערכת החינוך נושרים עוד לפני שצברו חמש שנות ותק, וכי רוב המורים פורשים כבר בשנתיים הראשונות לתפקיד. ככל שוותק המורים מצטבר, כך השכר שלהם עולה, ושיעור הנשירה יורד, עד ל–3.5% בשנה.

המחקר שניסה לבדוק מהם המאפיינים של המורים הפורשים גילה שדווקא המורים המשכילים ביותר פורשים מהמערכת. "מורים שבחרו לעזוב את מקצוע ההוראה במהלך חמש השנים הראשונות הם בעלי תארים גבוהים – תואר שני או דוקטורט, וכאלה שהתמחו במערכת ההשכלה הגבוהה", קבע המחקר. והוסיף כי הנשירה קשורה ליכולת להשתלב באפיקים אחרים בשוק וכי "מורים שרכשו השכלה במכללות להוראה נוטים פחות לעזוב".

"מטה משרד 
החינוך מסואב"

גילאון לא כועס רק על כך שהמערכת לא יכולה לפטר מורים גרועים, אלא גם על כך שהיא לא מוכנה לשכור אנשים טובים. "יש לי מורה מסייעת חירשת בבית הספר שאהובה מאוד על הילדים ועושה איתם פרויקט מדהים של לימוד שפת הסימנים. היא לימדה יותר מ–1,000 תלמידים בבתי הספר באזור, וכולם היללו אותה. לצערי הרב לא הצלחתי להכניס אותה למערכת החינוך כעובדת קבועה, כי אין לה תעודת הוראה, והיא לא יכולה ללמוד לתעודת הוראה כי היא חירשת. אז פניתי לשר החינוך בבקשה להכניס אותה כמורה מהמניין במערכת, אבל מסיבות ביורוקרטיות זה בלתי אפשרי להעסיק מורה חירש – וזה כך במערכת שהסיסמה שלה היתה 'האחר הוא אני'.

"מטה משרד החינוך הוא לא גוף מושחת", אומר גילאון "אבל אני מתרשם שמדובר בגוף מסואב ולא יעיל. זה גוף לא זמין. שכרתי מזכירה פרטית מכספי ההורים וחלק רב מדי מזמנה הוקדש לנסיונות לאתר אנשים במטה שיענו לשיחות הטלפון. גם כתובות הדואר האלקטרוני במערכת לא מפורסמים.

"אפילו חלק מהמפקחים לא זמינים למנהלים ומטבע לוחות הזמנים של משרד החינוך הם נמצאים בחופשות בחו"ל דווקא כשהכי זקוקים להם. נדמה לי שהשאלה הכי נפוצה של עובדים במערכת החינוך היא 'מה מגיע לי כעובד', ולא 'מה אני אמור לתת למערכת'.

"זו לא רק הזמינות אלא גם ההתנהלות. למשל, כשהורה רוצה לפנות למשרד הוא נאלץ לשלוח מכתב, וגם את התשובה הוא יקבל במכתב – מכתב אמיתי, עם בול. אפילו לא בפקס. אלה עניינים שהיו יכולים להיפתר בתוך 24 שעות, ובמקום זה הם נגררים חודשים ארוכים.

"בנוסף, מערכת התמיכה למנהל כמעט שאינה מתפקדת. האחראי על השכר, האחראי על כוח האדם, האחראי על הביטחון ושאר אנשי המינהלה ממשיכים לעבוד ללא דואר אלקטרוני וללא מענה טלפוני סביר.

"תוכנות ניהול השכר והתלמידים שאחראיות על שכר של יותר מ–2 מיליארד שקל בחודש, אינן ברורות, אינן יעילות ואפילו לא מטריחות את עצמן להתעדכן בדפדפן הנוכחי".

"לתת להורים כוח"

גילאון מעיד על עצמו שתמיד היה קצת דווקאי. הוא גדל בחיפה כילד מחונן ולמד בבית ספר למחוננים ("אבל זה לא כל כך התאים לי, אז עזבתי"), ולהוראה הגיע באקראי.

"תוך כדי הלימודים לתואר התחלתי ללמד בבתי ספר בבאר שבע, וגיליתי את עולם ההוראה – שהוא מאוד מתגמל ומרתק ומספק בעיני", הוא אומר. "אני יודע שאני טראבל מייקר. אני אף פעם לא מוכן להתיישר עם מציאות שלא נראית לי.

"אני חושב שכדי להיות מנהל בית ספר טוב צריך לפני הכל אומץ לעשות מה שאתה חושב שנכון. אם אין לך את זה, אז שום דבר לא משנה. צריך גם לדעת לוותר על האגו. מנהל צריך גם יכולת לשים את עצמו בנעליים של הצד השני ולהבין מה הילדים והמורים מרגישים, וגם חוכמה ושקט נפשי חשובים מאוד".

ומה עם ניסיון?

"אני חושב שבגלל שהניסיון נרכש מטבעו, אם יש מנהלים מוכשרים הם יכולים לכפר על הפער של הזה בתוך שלושה חודשים. למנהל לא חכם, גם 30 שנות ניסיון לא יעזרו. הבעיה היא שהמערכת לא באמת חונכת מנהלים חדשים לתוך התפקיד המורכב הזה. אין הליך מנטורינג מובנה. ובלי זה מנהל חדש יכול ללמוד רק מטעויות של עצמו".

התייאשת? תעזוב את התחום?

"לא. ממש לא. אני לא מתכוון לחזור למערכת החינוך. אני רוצה להיות מעורב בהקמת מוסד פרטי, ואשמח אם משרד החינוך ישתף עמי פעולה".

איך אתה מציע לפתור את הבעיות שאתה מציף?

"כל עוד משרד החינוך לא יכול להבטיח לכל אם שגורל ילדיה מופקד בידי מורים הראויים לכך, הוא חייב לתת להורים את הזכות והחובה לדאוג לחינוך ילדיהם. חינוך איכותי הוא זול בהרבה ממה שהורגלנו לחשוב. אם להורה תהיה שליטה לאן להעביר את התקציב שמגיע לילד שלו ממשרד החינוך הוא יוכל לבחור איפה הילד שלו ילמד וכל בית ספר ירצה להיות איכותי מספיק כדי למשוך אליו את התלמידים".

השיטה שגילאון מציע מזכירה את שיטת השוברים – שמאפשרת להורים לבחור להיכן לשלוח את ילדיהם, כולל לחינוך הפרטי במימון של המדינה. השיטה מונהגת בארה"ב ובשוודיה.

"עם זאת, השיטה זוכה לביקורת במדינות אלה. בשוודיה טוענים כי זו הפרטה של מערכת החינוך, ונטען שהיא גורמת לירידה בהישגי התלמידים. בארה"ב הביקורת נוגעת לכניסת גופים אינטרסנטיים, כמו קרנות גידור, למערכת.

מדובר בתוכנית בעייתית במיוחד שתעצים את ההפרטה של המערכת, ועלולה לחסל את החינוך הציבורי ותגביר את הפערים בין התלמידים.

"הפרטה זה כשלוקחים נכסים מהמדינה ונותנים לבעל הון. אני מדבר על פתיחת המערכת לתחרות. כשמטפלים בחולה אנוש, אי אפשר להיות בררנים יתר על המידה".

המחוננים – בעיקר מיישובים מבוססים

בית הספר שניהל גילאון הוא חלק מרשת של יותר מ–50 בתי ספר בפרישה ארצית הפועלים תחת האגף למחוננים במשרד החינוך, והמספקים העשרה לתלמידים מחוננים. התלמידים זוכים ללימודים בתחומי הרפואה, הווטרינריה הפיזיקה, הכימיה והכתיבה היצירתית, שניתנים ברוב המקרים על ידי מורים מהתחום, בשיטות לימוד מתקדמות.

ההורים משלמים בתמורה ללימודים בבית הספר כ–1,600 שקל בשנה כתוספת לתשלומי ההורים במערכת החינוך, אך גילאון מדגיש כי ההורים שזקוקים לכך יקבלו מלגת לימודים מלאה או חלקית. אף שבית הספר שניהל גילאון שוכן בקרית מלאכי, רוב התלמידים בו לא מגיעים מהקריה, אלא מהישובים הסמוכים אליה, המבוססים יחסית.

איך אתה מסביר את זה שרוב התלמידים המחוננים לא הגיעו מקרית מלאכי?

גילאון: "התשובה הרשמית היא שהם לא עברו את המבחן. אני חושב שהמבחן מוטה מאוד לטובת השכבות הכלכליות החזקות. עם זאת, חשוב לי להדגיש שהאגף למחוננים במשרד מודע לבעיה, ומשקיע מאמצים רבים כדי למצוא פתרונות הולמים. אם ילד מקרית מלאכי והרצליה יקבלו ציון זהה אז הילד מקרית מלאכי יתקבל, אבל זה לא קורה כי ההפרשים בין התלמידים עדיין גבוהים. גם להשכלת ההורים יש תפקיד חשוב, ואני לא יודע אם קיים מבחן שיכול לנכות את כל השפעת ההורים על התלמידים.

"האגף למחוננים במשרד החינוך, האחראי על בית הספר, הוא נקודת אור במערכת החינוך, והוא גם העניק לי גיבוי מלא. אבל במקום שהמשרד יידע לקחת מה שטוב בו, ללמוד ממנו ולהעתיק את זה למקומות אחרים, הוא לוקח את הדברים הרעים במערכת ומעתיק אותם למקומות הטובים. כיום אחת הסיבות לכך שהאגף הזה הרבה יותר טוב מכל מה שמשרד החינוך עושה היא שיש לו את החופש שאין למקומות אחרים".

תגובות

מעיריית קרית מלאכי נמסר בתגובה: "מנהלת ומייסדת בית הספר אריאלה דובדבן נפטרה באמצע שנת הלימודים. יונתן גילאון מילא את מקומה עד לבחירת מנהל חדש. משרד החינוך פירסם השנה מכרז לבחירת מנהל לבית הספר, דבר שמחייב החוק".

ממשרד החינוך נמסר: "מנהל מרכז המחוננים מונה לתפקיד כממלא מקום, תוך התחייבות כי ישלים אחר הדרישות למילוי התפקיד. יצוין כי המחוז העניק למנהל את הזמן הנדרש לצורך השלמת חובותיו. במקביל, על פי כללי הדין, פורסם מכרז לתפקיד. למרבה הצער, מנהל המרכז לא עמד בדרישות הסף ועל כן לא ניתן היה להמשיך בהעסקתו".

דפנה לוצקי, ליאור דטל, http://www.themarker.com/news/education/1.2421108