ניל הנדל שופט עליון מונע הורות מהאמא אורה מור יוסף – 7 שופטי עליון: אימוץ עדיף על משפחה מחבקת (פונדקאות לא גנטית) בע"מ 1118/14

Spread the love

"בסמוך לאחר שמיעת הדיון בפנינו ניתנה הכרעתנו, בלא נימוקים. החלטנו פה אחד, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לפי תקנה 410 לתקסד"א והוגש ערעור על פיה, ולדחות את הערעור לגופו בלא צו להוצאות. חוות דעת זו תציג אפוא את הנימוקים לדחייתו של הערעור".

הרכב שופטי "דפוק את האזרח ואל תתן לו דין וחשבון", באים לידי ביטוי בפסק דין מחריד זה השולל מהאמא אורה מור יוסף את אימהותה. הרכב השופטים שהמומחיות שלהם לדחות את העתירות המובאות בפניהם: "תואיל גברתי למשוך את ערעורה" זה השטאנץ הקבוע של שופטי העליון, כך שאין להתפלא שקודם דחו את הערעור ואח"כ כתבו את התירוצים לדחיית הערעור. רבות נכתב על כך, ראו בקישור כאן: כתבת ליקוקי תחת ב'הארץ' על נשיאת העליון החדשה מרים נאור: "איך תיראה כהונת מרים נאור"? רע מאוד!

לפנינו נימוקי בית המשפט העליון מדוע חטפו לאימא היקרה אורה מור יוסף את הילדה מעריסתה, מבית החולים.  הנימוקים הללו כל כך גועליים וחולניים, שפשוט הגיע הזמן להכריז על בית המשפט העליון הכלאה של קרקס וודוויל עם קורטוב של מקהלה באושוויץ.  הגועלון ניל הנדל מוביל כבר יותר מעשור קו פסיקתי נגד הורים, נגד נשים, נגד גברים, נגד ילדים ונגד המשפחה.  הוא מאמין שהמדינה תמיד צודקת, והאזרח תמיד לא צודק.  בקיצור פאשיזם בהתגלמותו.

אותנו כמובן מעניינים היחסים שבין המשפחה והמדינה, כלומר מתי על המדינה להתערב בחיי הפרט ומשפחתו.  באמריקה מאיפה שמגיע אלינו השמוק ניל הנדל כמובן מקדשים את חירות הפרט, וכולם גדלים שם על האקסיומה שהמדינה לא מתערבת במשפחה, אלא אם היא ממש חייבת, ולכל אחד זכות לעשות בביתו מה שבא לו. המדינה לא דוחפת את האף שלה לחדרי המיטות,  אלא שזו לא הגישה ההנדליאנית. רחוק מזה. הגישה ההנדליאנית דוגלת בהתערבות מסיבית של המדינה בחיי המשפחה, וכל זאת באמצעות שוטרי חרש מטעם המדינה הנקראים עובדים סוציאלים שהמשימה המוטלת עליהם היא למשטר את האזרחים בחיי המשפחה שלהן, ומי שלא עומד בנורמות, אחת דינו:  הילדים ילקחו ממנו למרכזי חינוך מחדש:  אומנה, אימוץ, מרכזי חירום פנימיות, ומה לא.  די מזכיר את צפון קוריאה.

כך הגישה ההנדליאנית השתלטה על 6 שופטי עליון נוספים שחתמו על פסק הדין המעוות שלפנינו.  האמא אורה מור יוסף לא יכלה להביא ילדים לעולם, וחפצה בילד או ילדה.  הלכה במסלול של פונדקאות בהודו, כאשר השוני היחיד בינה לבין שאר הורי הפונדקאות מהודו, הוא שהתינוק הוא תוצר של תרומות:  תרומת זרע, תרומת ביצית ותרומת רחם.  לנו האזרחים נשאלת השאלה מה פסול בזה? הרי ביום שהתחילה הפונדקאות זה היה לא נורמלי לשתול זרע וביצית ברחם של אם להשכרה.  כעת כל 3 המרכיבים הם תרומות שאינן קשורות גנטית לאימא אורה מור יוסף.  אז מה?  מה קרה?  מדוע התנפלו עליה וחטפו ממנה את התינוקת שלה?

התינוקת הועברה בסופו של דבר לאומנים שמתעתדים לאמץ את התינוקת של אורה, שגם להם אין קשר גנטי לתינוקת, כך שהטיעון עליו התבססה דחיית הערעור "הזיקה הגנטית מהווה את הבסיס המרכזי להקניית מעמד של הורות" אינה תופסת.

השופט סלים ג'ובראן אומר: "המדיניות המשפטית הרצויה לא יכולה לאפשר הנאה מפירות הנובעים מזריעה שאינה מאושרת על-פי החוק, ועל החלטתנו זו לשמש תמרור אזהרה לפרטים אשר מעצבים את החוק בידיהם ומבקשים להתאימו למעשיהם – לאחר מעשה, חזק רצונם ככל שיהיה".

איזו צביעות. השופט ג'ובראן כל כך להוט למצוא נימוקים לחטיפת התינוקת לאימוץ מטעם משרד הרווחה, שהוא לא יודע אפילו מאיפה להמציא אותם.  בתיק ע"פ 911/14 פלוני נ. מדינת ישראל, טען ג'ובראן בדיוק ההיפך: שיש להקל בעונשה של ערביה אלימה שנסיבות חייה הקשות גרמו להתפרצויות אלימות ולהקל בעונשה שלא תשב בכלא. מדוע בפסק הדין אותו הוביל לא השתמש בפנינים אלו של "תמרורי אזהרה ולקיחת החוק לידיים"?

את התשובה מספק הנקניקון ניל הנדל. הוא טוען שמה שעשתה אורה מור יוסף הוא מסלול עוקף אימוץ ישראלי, ולכן עליה להיענש בגזילת התינוקת שלה. אנו ממליצים לאורה מור יוסף לתבוע את מדינת ישראל, להגיש תביעת הביאס קורפוס, ולדרוש להחזיר את התינוקת לפונדקאית, המשיבה 2 שממנה נולדה וממנה הגיעה. הרי את ההורים המאמצים אי אפשר לתבוע כי לא ידועה זהותם, אבל מי ששימש פה כסוחר ילדים הוא משרד הרוווחה, או יותר נכון עו"ס ארצית לאימוץ אורנה הירשפלד. מכיון שאורנה הירשפלד לקחה תינוקת שהייתה בידיים של אורה מור יוסף, ומסרה את התינוקת כמו סחורה להורים המאמצים, ללא תמורה, על משרד הרווחה להשיב את עלויות הבאת התינוקת לעולם. מדוע שמשרד הרווחה יהנה מתינוקת על מגש של כסף, סתם ככה?  זוהי עשיית עושר ולא במשפט. סיפסור בסחורה גנובה.

יותר מזה, אנו ממליצים לכל הורה שילדו נחטף לאימוץ לתבוע את משרד הרווחה ואת ההורים המאמצים על שווי הסחורה. צריך לגרום למשרד הרווחה לשלם כל שקל שההורה הוציא כדי להביא את הילד לעולם, מרגע ההתעברות, ועד רגע החטיפה. אם כבר משרד הרווחה מתייחסת לילדים כאל סחורה למסירה בשוק האימוץ, אז שישלמו על זה.

מה כל כך קדוש במסלול של אימוץ?  הרי אורה מור יוסף פסולה להיות אימא מאמצת, אז אם היא לא יכולה להיות אימא בדרך של אימוץ מדוע שלא תהיה אימא בדרך אחרת?  ובכלל מדוע להעניש את אורה מור יוסף ולא לשים את התינוקת באומנה בחיק המשפחה, או אפילו במקרה הכי גרוע, אימוץ פתוח?  מדוע הנאלחות הזו?  מדוע האטימות הזו?  מדוע להעניש?  מדוע לשים את הילדה אצל אנשים זרים?  הרי אם הנדל כותב שהורות צריכה שיהיה לה זיקה גנטית, במה טובים ההורים המאמצים מבני משפחה של אורה מור יוסף, שהרי לאף אחד אין קשר גנטי?

ההורים המאמצים הם טיפוסים נאלחים, אנוכיים, נרקיסיסטיים. הם יודעים בדיוק מי האמא שנלחמה להביא את התינוקת לעולם, ונלחמת ברווחה ובבתי המשפט להחזיר לה את התינוקת. התינוקת תגדל תפתח את תיק האימוץ, ותבין שהוריה המאמצים אולי העניקו לה רווחה כלכלית, אבל גרמו עוול עצום לאמא האמיתית, שבזכות מאמציה הבלתי נלאים הביאה אותה לעולם. זה עלול לחזור להורים המאמצים הללו כבומרנג.  כפי שאמרנו, המזור הכי טוב לאורה מור יוסף הוא לתבוע את הרווחה וההורים המאמצים לשלם את עלויות הפונדקאות.  לפחות שזה יעסיק את המערכת.

פסק דין – ניל הנדל שופט עליון מונע הורות מהאמא אורה מור יוסף – 7 שופטי עליון: אימוץ עדיף על משפחה מחבקת (פונדקאות לא גנטית) בע"מ 1118/14, קובץ pdf

0002

0002000300040005 0006 0007 0008 0009 0010 0011 0012 0013 0014 0015 0016 0017 0018 0019 0020 0021 0022 0023 0024 0025 0026 0027 0028 0029 0030 0031 0032 0033 0034 0035 0036 0037 0038 0039 0040 0041 0042 0043 0044 0045 0046 0047 0048 0049 0050 0051 0052 0053

מומי בירנבוים

מומי בירנבוים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.