האמא ל': "ליאורה שרעבי עובדת סוציאלית חטפה לי את התינוק כשהיה בן שבוע ימים וקבעה שאין לי מסוגלות הורית. כשילדתי לפני חצי שנה את התינוקת השנייה שלי ליאורה הגיעה לביה"ח עם צו חירום וסל-קל לקחת לי את התינוקת"

האמא ל': "ליאורה שרעבי עובדת סוציאלית חטפה לי את התינוק כשהיה בן שבוע ימים וקבעה שאין לי מסוגלות הורית. כשילדתי לפני חצי שנה את התינוקת השנייה שלי ליאורה הגיעה לביה"ח עם צו חירום וסל-קל לקחת לי את התינוקת"
עובדת סוציאלית
Spread the love

"משרד הרווחה חטף לי את הילד לפני 4 שנים כשהיה תינוק בן שבוע ימים.

העובדת סוציאלית קבעה שאין לי מסוגלות הורית. בן זוגי לא נבדק.

היא שלחה אותי לד"ר גוטליב ממכון שינוי. הוא פגש אותי מספר דקות, שוחח ארוכות עם העו"ס ואמר לי ללכת. אחר כך ראיתי שבחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט הוא כתב שאין לי מסוגלות הורית.

אמא שלי ביקשה לגדל את הנכד שלה, והוא קבע שגם לאמא שלי אין כישורים הוריים. הוא כתב 'הסבתא מצלמת את הנכד שלה במרכז קשר, ומאחר והיא צילמה את הנכד במקום לשחק איתו, אין לה יכולת רגשית לאהוב את הילד ולכן היא לא מתאימה לגדל אותו'.

כשילדתי לפני חצי שנה חודשים את התינוקת השנייה שלי העובדת הסוציאלית הגיעה לביה"ח עם משטרה, עובדות סוציאליות נוספות, צו חירום וסל-קל, לקחת לי את התינוקת מבית החולים. יום אחרי הלידה.

היא כתבה בצו חירום שכבר לקחו לי ילד אחד לפני 4 שנים ולכן אין לי מסוגלות הורית".

ל', אישה עדינה בת 34, מספרת כמעט בלחש, את סיפור חטיפת ילדיה. היא מספרת ברצף, חוששת שנפסיק את פרץ דבריה.

— איך הכל התחיל?

"לפני 4 שנים, הייתי בהיריון מתקדם עם הבן הבכור שלי. אני ו- ש' התגוררנו בשכירות בדירה בלוד, ואז בן זוגי ש' אמר לי 'לכי למשרד הרווחה, תבקשי שיתנו לנו דירת עמידר'. לא רציתי ללכת. זכרתי שאבא שלי ז"ל אמר לי לפני 9 שנים, שאסור לפנות למשרד הרווחה, שהם לא עוזרים לאנשים, אבל ש' לחץ עלי לפנות למשרד הרווחה. הוא אמר שהם יתנו לנו דירת עמידר, כי אנו עומדים בתנאי זכאות.

ניגשתי למשרד הרווחה, קיבלה אותי עו"ס ליאורה שרעבי. היא הסתכלה על הבטן שלי, שאלה אותי מתי אני צריכה ללדת. אמרתי לה שאני בחודש השביעי. היא שאלה אותי איך בעלי מתייחס אלי, איך מערכת היחסים שלנו, האם בעלי אלים אלי. עניתי לה שבן זוגי מתייחס אלי מצויין ושמערכת היחסים שלנו טובה ושבאתי בשביל לקבל סיוע לדירת עמידר, שבן זוגי הפנה אותי למשרד הרווחה. זה לא עניין אותה. היא אמרה לי, תבואי מחר עם בעלך לוועדת החלטה בלשכת הרווחה בלוד, ואנחנו נעזור לכם.

חזרתי הביתה. למחרת הגעתי עם בן זוגי ש' ללשכת הרווחה בלוד, כמו שנקבע בשעת הצהריים. עו"ס ליאורה שרעבי, הנחתה את הוועדה. פגשנו עוד מספר עובדות סוציאליות שישבו סביב השולחן. בן זוגי לחש לי באוזן 'תני לי לדבר. אני יודע מה להגיד להן'.

העובדת הסוציאלית התחילה לדבר, היא אמרה שהם התכנסו לדיון חירום מעכשיו לעכשיו, מאחר ואני עומדת ללדת בקרוב ו"צריך להפעיל אמצעי חירום על הוולד". לא הבנתי מה שהיא אומרת, רק ידעתי שמדברים על התינוק שלי ואלו דברים לא לטובתו. הן כולן היו עוינות אלינו. נשים שלא מכירות אותנו, פעם ראשונה רואות אותנו הביטו בנו במשטמה. הם דיברו בשפה שלא הצלחתי להבין אותה. לא איפשרו לנו לדבר. אני ובן זוגי ש' הבטנו בהם המומים, לא הבנו מה קורה שם. הם לא דיברו על מתן סיוע, לא דיברו על עזרה. הם דיברו על התינוק שלי, שעוד לא נולד, איך הן לוקחות אותו ממני".

בעלה של ל' מתערב: "הן אמרו לנו, 'תנו לנו את ברכת הדרך לקבל את הוולד'. הייתי בשוק, כאילו מה זה 'ברכת הדרך', השתגעתן? התינוק הבכור שלי עוד לא נולד, ואלו רוצות לקחת לי אותו, חושבות שאשתי פונדקאית שלהן, שאשתי מחזיקה את התינוק ברחם שלה בשבילן. אמרתי להן שיחלמו על זה. שבכלל לא הגענו לדבר על התינוק אלא על קבלת בית מעמידר, אבל איפה? הן היו נעולות לקבל תינוק שעוד לא נולד".

ל' ממשיכה: "קמנו אני וש', ו- ש' אמר שאנחנו מוותרים על העזרה של הרווחה. בן זוגי ש' אמר, פנינו אליכם בשביל לקבל סיוע בדירת עמידר, אבל אני מבין שאתם לא מתכוונים בכלל לעזור. אני אמרתי שאבא שלי אמר שאסור לפנות למשרד הרווחה וחבל שלא הקשבתי לו. הלכנו.

מרגע שיצאנו, פקידת הסעד ליאורה שרעבי, לא הרפתה ממני. היא התקשרה אלי בלי סוף, היא אמרה שהיא מקיימת ועדת החלטה נוספת ושהתינוק שלי הוא ילד בסיכון. לא התייחסתי אליה. היא היתה ממש עלוקה, אז ביקשתי מאמא שלי שתוריד אותה ממני, אבל העובדת הסוציאלית לא הרפתה. היא ננעלה עלי ועל בעלי. החליטה החלטות על התינוק שלי שעוד לא נולד.

היא הגיעה אלי בהפתעה לביקור בית עם עובדת סוציאלית נוספת. הם מיררו לנו את החיים."

— לא חשבת שיקחו לך את הילד מבית החולים כשתלדי אותו?

"לא. לא עלה בדעתי.

— איך זה יכול להיות שלא חשבת על זה?

"לא חשבתי לרגע שיקחו לי את התינוק. גם ש' לא האמין שמישהו יכול לקחת מאיתנו את התינוק".

— ומה קרה אז?

"ילדתי את התינוק שלי, בריא ושלם. בן זוגי ש' היה צמוד אלי. היינו מאושרים וגם אמא שלי היתה מאושרת מאוד. לא עזבנו אותו לרגע. תינוק בריא ומתוק. אמא שלי אמרה שכאשתחרר מבית החולים, שאגור בינתיים בבית שלה, כדי שהיא תעזור לי. היא גרה ממש קרוב אלי, וזה היה לי טבעי. הבית שלה היה ערוך לקבלת התינוק שלי.

אמא שלי קנתה לתינוק עריסה, שידה, בגדים ראשונים, טיטולים וכל מה שהתינוק צריך. הרגשנו כמו בחלום. היינו מאושרים. הנקתי את מ'.

כעבור שבוע ימים הגיעה העובדת הסוציאלית ליאורה שרעבי עם משטרה, ואמרה שהיא באה לקחת את מ' התינוק. היא הגיעה עם צו חירום. קראנו את הצו. היה כתוב בו שאין לנו מסוגלות הורית, ושאנחנו הורים אלימים ומסוכנים.

— העובדת הסוציאלית ביקרה בבית של אמא שלך? איך היא ידעה שאין לכם מסוגלות הורית?

אף אחד לא ביקר אותנו בבית של אמא שלי. בן זוגי ש', החזיק את התינוק ולא רצה לתת לפקידת הסעד את התינוק. היא אמרה לשוטר שיעצור את בעלי. אני הייתי המומה. מאובנת. לא יכולתי להגיב. הגוף שלי נכנס לשוק טוטלי. בן זוגי ש' החזיק את התינוק חזק עליו, ולא עזב אותו. הוא נבהל מאוד. אמר שהוא לא נותן את התינוק. היה בלאגן שלם, צעקות. העובדת הסוציאלית התחילה להשתולל ואמרה לשוטר 'תעצור אותו, הוא תוקף אותי', כי בעלי סירב למסור לה את התינוק.

בעלי הסתובב עם הגב לעובדת הסוציאלית כשהוא אוחז בתינוק עליו, והעו"ס אמרה לשוטר שבעלי בעט לה בפנים. השוטר אמר שגם אם הוא היה ברוס לי, הוא לא היה מגיע לה לפנים, כי הוא אוחז בתינוק.

בעלי נבהל מאוד, ופחד שהתינוק יפגע. אמא שלי קראה לשכנים שיבואו לעזור לה ודודה שלי הגיעה ולקחה מבעלי את התינוק. בעלי ואני רעדנו מבהלה.

פקידת הסעד ליאורה שרעבי, חטפה את התינוק מהידיים של הדודה שלנו. השוטרים עצרו אותי ואת בעלי ולקחו אותנו לתחנת המשטרה שם מסרו לנו צו הרחקה מהעיר לוד. אמרו לנו שאסור לנו להיות בלוד למשך 10 ימים ושעלינו לעזוב את העיר ולנסוע לטבריה, שם מתגורר אחיו של ש'".

–ומה עשיתם עם התינוק?

"בעלי אמר שהוא לא עוזב בלי התינוק שלו, שהוא דורש אותו, שהעובדת הסוציאלית חטפה אותו, והמשטרה אמרה שנפנה לבית המשפט, כי פקידת הסעד הוציאה צו חירום ושהתינוק במשמורת של המדינה. היינו אובדי עצות. אנחנו אנשים פשוטים. המשטרה מאיימת עלינו שיכניסו אותנו לכלא בלי שעברנו עבירה פלילית. נסענו לטבריה, וכל הדרך בעלי מתקשר לכל מי שהוא מכיר, מבקש שיעזרו לנו.

כעבור 10 ימים חזרנו מטבריה וניגשנו לפקידת הסעד ליאורה שרעבי, דרשנו את הילד שלנו, ומכאן החלה מסכת טרטורים. נפתח לתינוק שלנו תיק אימוץ בבית משפט לענייני משפחה, פנינו לשירות ש.י.ל שנתנו לנו עורך דין ללא תשלום, וניהלנו הליכים משפטיים מייגעים. התינוק שלנו לא חזר הביתה. פקידת הסעד ליאורה שרעבי, הפכה את חיינו לגיהינום. היא הביאה את ד"ר גוטליב, מומחה מטעמה, שקבע שלי ולבעלי אין מסוגלות הורית, שאנחנו לא רואים את צרכי הילד. התינוק נלקח מאיתנו לאחר שבוע ימים שהיה אצלנו, אז איך אין לנו מסוגלות הורית? לא איפשרו לנו להוכיח את המסוגלות ההורית שלנו.

כעבור שלוש שנים ויותר נכנסתי להיריון. החלטנו שלא לספר לרווחה שאני בהיריון. פחדתי שיקחו לי שוב את התינוק אם ידעו שאני בהיריון, אבל הייתי מגיעה למרכז הקשר כל שבוע כדי לראות את הבן שלי, ושם דיווחו לפקידת הסעד ליאורה שרעבי שאני בהיריון. היא שוב כוננה ועדת החלטה, והודיעה לנו מראש שהיא תיקח לנו את התינוקת.

אמרתי לה, שאני מבצעת מעקב היריון, ושאין כל סיבה לקחת לנו את התינוקת, שהיא מתפתחת היטב ושאנחנו מבקשים לתת לנו הזדמנות להוכיח את ההורות שלנו, אמרתי לה שאני רוצה להיות אמא.

ביום 17 באוגוסט 2014 בשעה 11:48 ילדתי את התינוקת שלי. היא נולדה מושלמת ובריאה. הנקתי אותה ישר לאחר הלידה. בעלי היה לצדי וגם אמא שלי. היינו מאושרים.

למחרת בבוקר מוקדם, הגיעה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלווה במשטרה ו- 2 עובדות סוציאליות נוספות רעות לוריא ומירי כנען מור. התינוקת שלי היתה בחדר התינוקות. פקידת הסעד הגיעה למיטתי ונתנה לי צו חירום, ואמרה שהיא לוקחת את התינוקת שלי. בעלי התקשר מיד לעורך הדין של המדינה, שייצג אותנו בעבר. עורך הדין, למרות שלא היה לו צו מינוי מלשכת הסיוע המשפטי, עבד בהתנדבות והצליח להוציא צו מניעה שאסור לפקידת הסעד לקחת את התינוקת שלי מבית החולים, וכך במשך חודש ימים נשארנו התינוקת שלי ואני במחלקת יולדות. מנהלת מחלקת יולדות אמרה שאני אמא מעולה. מנהלת המחלקה אמרה 'שהלוואי וכל האימהות יהיו כמוני', כי לא עזבתי לשניה את התינוקת שלי. כל זמן שנתנו לי להיות איתה הייתי עם התינוקת שלי. כעבור חודש העורך דין של המדינה ביקש שיתנו לי להיות עם התינוקת שלי בבית שבתי לוי, שם יש מחלקה המותאמת לאימהות וילדים, אולם פקידת הסעד סירבה.

היא אמרה שהתינוקת שלי מיועדת לאימוץ.

פקידת הסעד פתחה תיק אימוץ ביום שהתינוקת שלי נולדה. היא כתבה בדוח שלה שבגלל שהוחלט לפני 4 שנים שאין לי מסוגלות הורית, אז באופן אוטומטי אין לי מסוגלות הורית לגדל בכלל ילדים.

אפילו לא נתנו לי הזדמנות להוכיח שאני אמא טובה. אני אוהבת את התינוקת שלי.

פעם בשבוע אני הולכת לראות את התינוקת שלי במרכז קשר. התינוקת שלי מחייכת ושמחה כשהיא רואה אותי. ואני, הלב שלי נשבר, כשאני יודעת שהיא לא גדלה איתי. אני חוזרת הביתה מפורקת לחלוטין ומתקשה לתפקד אחרי הפגישה.

אני רוצה את שני הילדים שלי.

פקידת הסעד פנתה לבית המשפט ואסרה עלי לצלם את הילדים שלי, מאחר והם מיועדים לאימוץ סגור, והיא חוששת שאשתמש בתמונות שיזהו את הילדים שלי וכך אחבל בהליך האימוץ, והשופטת רבקה מקייס, אישרה את הבקשה של פקידת הסעד.

אני לא מצליחה להבין, כיצד במדינת ישראל, מפקיעים בכזו קלות ילדים מההורים שלהם. זה יותר גרוע מסחר בילדים. זו שואת ההורים. בשביל משרד הרווחה, אני פונדקאית. הם לקחו את הילדים שלי ואני בכלל לא מעניינת אותם. הקלות שבה לקחו לי את הילדים מזעזעת. הם תפרו נגדנו חוות דעת שיתאימו להוצאת הילדים מאיתנו, כשהם קובעים שאין לנו מסוגלות הורית. מדובר בשקרים. אפילו לא נתנו לנו הזדמנות להוכיח שאנחנו הורים טובים. ביקשנו שאמא שלי תאמץ את הילדים שלי, אבל המומחה של משרד הרווחה אמר שגם לאמא שלי אין מסוגלות הורית, כי כשהיא הגיעה למרכז הקשר לראות את הילד שלי, אז היא צילמה אותו, והמומחה של הרווחה ד"ר דניאל גוטליב, כתב עליה שהיא צילמה את הבן שלי במקום לשחק איתו, עובדה המעידה על חוסר כשירותה להורות. כך הם סגרו עלינו. אנחנו לא מוותרים, והגשנו תצהיר שבו אנו דורשים להחזיר לנו את הילדים."

הבית של ל' ו- ש' מאורגן לקלוט את הילדים שלהם. יש להם דירה קטנה. כל שחסר להם אלו הילדים שלהם.

ההורים נותקו מהילדים שלהם, כשניתנו עליהם חוות דעת על פי חומר שהוגש על ידי העובדת הסוציאלית כביכול על סמך חוות דעת של המומחים שלא בדקו את האינטרקציה של ההורים עם הילדים שלהם. נשאלת השאלה, למה יש צורך בבית המשפט, אם פקידת הסעד כבר החליטה מראש את שהחליטה והחלטתה בוצעה כפסק דין סופי. גורלה של המשפחה נחרץ בוועדת ההחלטה, עוד בטרם האמא ילדה את התינוקות שלה. מדובר בטרגדיה של משפחה עניה מול משרד הרווחה.

ביום 10/2/15 התקבלה תגובת משרד הרווחה:

"בשל חסיון שחל משרד הרווחה מנוע מלהעביר מידע בנושא.

אשרי קבלה."

לאבא מסוגלות הורית, והוא משמורן על ילדיו מנישואיו הקודמים.

לא פורט מדוע האבא לא יוכל לגדל את ילדיו. השופט הסתמך באופן עיוור על המלצות משרד הרווחה.

מומי בירנבוים

מומי בירנבוים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.