ההתנהגות החולנית של השופט יהורם שקד מבימ"ש לעניני משפחה רמת גן: סירב לפסול עצמו כשתלונה נגדו נמצאה מוצדקת
ההתנהגות החולנית של השופט יהורם שקד מבימ"ש לעניני משפחה רמת גן: סירב לפסול עצמו כשתלונה נגדו נמצאה מוצדקת.
השופט יהורם שקד הפעיל לחץ בלתי ראוי על בא-דין וכפה עליו להסכים לפשרה. נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי התלונה נגד שקד מוצדקת. החלטתו של שקד לא לפסול עצמו לוקה מאוד בחסר, אינה סבירה וקיים חשש כי התקבלה ללא שיקול דעת מתאים ובאופן שרירותי.
הציבור בישראל נחשף לעובדה המזעזעת כי בבית משפט לעניני משפחה קיימים "חזירים" בלשונו של אורוול בספרו "חוות החיות", שהשתלטו, באמצעות קשרי הון ושלטון, על מערכת המשפט ומנהיגים מדיניות אכזרית המסתתרת בוירטואוזיות משפטית.
"משלושה או ארבעה בחדר", כתב המשורר יהודה עמיחי, "תמיד אחד עומד ליד החלון. מוכרח לראות את העוול בין קוצים".
מאז ומתמיד סמכנו על השופטים, כי יהיו הראשונים שיראו את העוול מבעד לחלון. השופטים, למרבה הצער, לא זיהו את העוול ההולך ומתהווה.
יהורם שקד, נפתלי שילה וטובה סיון, הם צוות מתעללים בבעלי דין שנועדו להחליש את מערכת המשפט.
בלב כל אחד מאתנו קיימת תקווה, כי שופטינו ינהגו כפי שעמיתיהם בסנהדרין נהגו בפרשת עגלה ערופה, כאשר גילו רצח שבוצע בתחום אחריותם: השופטים התכנסו ובדקו את חלקם באי מניעת הרצח, מתוך לקיחת אחריות, לא מתוך אשמה.
בכנס על "המהפכה החוקתית", הציעה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, לפתור את הפגיעה בצדק החברתי באמצעות חוק חדש: חוק יסוד זכויות חברתיות.
זו הצעה שנונה, אך לא חכמה, כאמירה המיוחסת לפילוסוף הרומי סנקה, "אין דבר שנוא על החוכמה משנינות יתרה".
ההצעה שנונה כי היא מרחיקה לכאורה את האחריות למצבו העגום של האדם בישראל מן השופטים. אולם היא לא תפתור דבר. הבעיה לא טמונה במחסור בחוקים. הפתרון מצוי גם כיום, בהישג ידם של השופטים. שורה ארוכה של חוקים מקנה לשופטים בישראל גם כיום את הסמכות להגן על הציבור מפני גזל זכויותיו. ולא רק חוקים, גם סמכויות טבועות, כמו פיצויים עונשיים.
למרבה הצער, אזרחים קשי יום, אינם מתהלכים עם ייעוץ משפטי צמוד ואינם מסוגלים לקרוא או להבין את החוק. הם מתקשים בהגשת תביעה מסודרת, עם חוות דעת מומחה כנדרש. אזרחים אלו, נחרץ דינם לעוול בלתי מעורער.
אם ניקח את דברי סטונר, גיבורו של הסופר האמריקני ג'ון ויליאמס בשינויים המתחייבים: "מהו שופט אם לא אדם שמאמין שתורתו אמת, אדם שמלאכתו אמנותו ושאמנותו מגביהה אותו מעל לקוצר ההבנה, החולשות והמגבלות של בני האדם".
כמה כואב. השופט יהורם שקד שלל מבעל דין את יומו בבית הדין, העדיף שלטון ביורוקרטי על פני שלטון הצדק.
כך הפך בית משפט לעניני משפחה רמת גן לחצר האחורית של מערכת המשפט המופקרת, חצר שבה, בחסות אלת הצדק, מוכים בעלי הדין עד זוב נשמתם.
הכתבה: התלונה נגד השופט נמצאה מוצדקת. אז מה?
חודשיים אחרי החשיפה ב"כלכליסט", נציב התלונות על שופטים קבע שהתלונה נגד השופט יהורם שקד, שהפעיל לחץ על מתדיין, מוצדקת.
נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קיבל תלונה שהוגשה נגד שופט בית המשפט למשפחה ברמת גן, יהורם שקד, וקבע שהשופט הפעיל לחץ בלתי ראוי להסכים לפשרה ושהתבטאויותיו במהלך הדיון יצרו "אווירה של כפייה". החלטת הנציב התקבלה אף שהשופט הכחיש שאמר את הדברים ואף האשים את המתלונן ופרקליטיו בבידוי ראיות כשאלו הציגו תרשומת בכתב יד שלטענתם ערכו במהלך הדיון וכללה את האמירות המיוחסות לשופט.
ההתבטאויות שיוחסו לשופט שקד נחשפו ב"כלכליסט" בספטמבר האחרון, אז פורסם שהמתלונן, מתדיין בסכסוך ירושה, ביקש מהשופט שקד לפסול את עצמו בעקבותיהן. המתדיין טען שהשופט שקד הפעיל עליו לחץ להתפשר, ומשסירב להצעת הפשרה, פנה השופט לעו"ד רנן גרשט שייצג אותו ואמר: "אני צריך להגיד לך איך משכנעים לקוח? מפחידים אותו".
 |
|||
| השופט יהורם שקד | |||
עוד נטען שהשופט השווה בין ההליך האזרחי שבפניו למשפטו של הנשיא לשעבר קצב, שסירב לעסקת טיעון ולבסוף הורשע בעבירות חמורות, וכי הוא "רכן קדימה בגופו במבט חודר ועיניים רושפות" כלפי המתדיין ואחותו ושאל אותם "האם אתם ישנים טוב בלילה בידיעה שיש לכם משהו שהוא לא שלכם?".
ב"כלכליסט" פורסם שההכרעה בבקשת הפסילה התעכבה שבועות ארוכים, שבמהלכם ניסה השופט לברר אם מי מהצדדים הקליט את הדיון שבו לכאורה נאמרו הדברים. באוקטובר פורסם ב"כלכליסט" שהשופט שקד דחה את בקשת הפסילה בנימוק שהוגשה חודשים ארוכים לאחר הדיון המדובר. השופט לא כתב בבירור בהחלטתו אם הוא מאשר את המיוחס לו, אך קבע שאף אם הדברים נאמרו, הרי שהם הוצאו מהקשרם.
כעת מתברר שבמקביל הגיש המתדיין תלונה לנציב. בתגובה שהגיש השופט שקד לנציב נכתב שבקשת הפסלות והתלונה התקבלו אצלו "בהפתעה גמורה" והוא ביקש ש"אם הדיון הוקלט ע"י מי מהמתלוננים, יתכבדו ויצרפו את התמלול המלא ורק אז אוכל להתייחס לכל מילה שאכן נאמרה על ידי". בעקבות זאת ביקש הנציב מהמתלונן להמציא לו תיעוד או ראיות לכך שהשופט אמר את הדברים. בשלב זה הומצאה לנציב תרשומת שערכה עו"ד מור ורשיצקי ממשרדו של עו"ד רנן גרשט. עו"ד ורשיצקי אף צירפה תצהיר שמאמת כי התרשומת נערכה במהלך הדיון. הנציב קבע שעיון בתרשומת מעלה שנרשמו בה האמירות המיוחסות לשופט בתלונה. לפיכך הוא פנה שוב לשופט בבקשה שישלים את תגובתו לאור החומר הנוסף, וכן ביקש מעו"ד בעז קראוס, שייצג את הצד השני בתיק, לקבל את תגובתו. לפי הנכתב בהחלטה עו"ד קראוס לא השיב למרות תזכורת שנשלחה אליו.
השופט שקד מסר בתגובתו המשלימה שלא זכור לו שמי מבאי כוח הצדדים ערך תרשומת, ואף הוסיף ש"הדבר נראה כניסיון חמור ליצור ראיה יש מאין". השופט אף הוסיף שלתחושתו, פרקליטי המתלונן "מנסים להלך אימים על בית המשפט, ולשיא הגיעו בהצגת אותה תרשומת שנסיבות כתיבתה תמוהות ביותר, אם לא מעבר לכך".
למרות דבריו החמורים של השופט שקד, הנציב העדיף את גרסת המתלונן וקבע: "איני מוצא סיבה לפקפק באמינות באת כוח המתלונן על נסיבות כתיבת התרשומת או לדחות הכתוב בתרשומת כבלתי אמין". הנציב הוסיף שעו"ד של הצד שכנגד בחר שלא להגיב, "משכך רוצה אני להניח שהאמור בתרשומת ובתצהירים הוא אמת".
בהחלטת הנציב נקבע ש"ביהמ"ש המציע פשרה צריך לתת את הדעת גם לזכותו של בעל דין לא להסכים, ולהקפיד שהסכמתו לפשרה תינתן מרצון חופשי. סבורני שאמירותיו של כב' השופט במהלך הדיון יצרו אווירה של כפייה והפעלת לחץ בלתי ראוי על המתלונן ובאי כוחו".
קישורים:
