שופטת בימ"ש עליון עדנה ארבל ורשויות הרווחה – דרכי רמיה להוצאת ילדים בכפיה מביתם ומשפחתם

ספטמבר 2012 – רעא 1672/12 – מדובר בילדה ילידת 1999, בת יחידה להורים גרושים (לאם בן נוסף מאב אחר) במשמורת האם.

ביום 15.06.2010 הורה בית משפט לנוער על הוצאת הילדה בכפיה למרכז חירום לאחר שעברה פגיעה מינית ע"י ילדים במועדונית של משרד הרווחה, וחברי ועדת החלטה מלשכת הרווחה יקנעם עילית סברו כי הקטינה נמצאת בסיכון פיזי ורגשי גבוה בשל העדר נוכחות הורית שומרת ומגנה.

כעבור שנה ב- 31.07.11 בית משפט לנוער הכריז על הקטינה נזקקת.

כעבור חצי שנה ביום 12.12.11 הועברה הילדה לפנימיה טיפולית שם היא שוהה עד היום.

האם ערערה בערכאות השונות להחזרת הבת לביתה.

מתיאור האירוע בפסק הדין של שופטי העליון עדנה ארבל, יצחק עמית וצבי זילברטל ניתן לראות בדרכי הרמיה של רשויות הרווחה ובתי המשפט על ערכאותיהן השונות בהוצאת ילדים בכפיה מביתם וסחר בהם לרווחת אוכלוסיות חזקות עליהם הם נמנים.

גיוס מומחים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים להרחקת הילדה מביתה ומשפחתה –

בסעיף 2 מציינת עדנה ארבל כי כדי להוציא בכפיה את הילדה מביתה "בית המשפט (לנוער) הוסיף כי כל גורמי הטיפול שהכירו את הקטינה לאורך זמן תמימי דעים כי יש להוציאה למסגרת חוץ ביתית לצורך הגנה וטיפול". עדנה ארבל ביקשה את מכון שלם לקבל חוות דעת אשר סבר כי: "המלצותיו של מכון שלם מפורטות בחוות הדעת, וכוללת השארתה של הקטינה לעת הזאת במסגרת חוץ ביתית אשר תוכל להבטיח את הגנתה" סעיף 8.

מן הראוי כי כאשר מומחים ובעלי המקצוע מדברים בשפה אחת ודברים אחדים בית המשפט (העליון) ישכור ויחקור פעם נוספת לקבל חוות דעת נגדית מבעלי מקצוע. ידוע הוא כי בעלי מקצוע הנשכרים רואים את הכסף וכותבים כמצופה מהרשות השוכרת אותם, להוצאת הילד מהוריו לטובת תעשיית הסחר בילדים במסגרות חוץ ביתיות.

תאוות בצע – הקטינה שהתה במרכז חירום שנה ושלושה חודשים בניגוד לתקדים העליון, וזלזול בחוק ובזכויות הפרט והמשפחה תוך גרימת נזקים נפשיים וכלכליים למשפחה –

עדנה ארבל כותבת: סעיף 2 – "ביום 15.6.2010 הורה בית המשפט קמא על הוצאת הקטינה למרכז חירום. יום לאחר מכן הועברה הקטינה למרכז חירום, שם החלה לקבל טיפול רגשי מקיף. ביום 31.7.11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום לנוער אשר הכריז על הקטינה כנזקקת לפי סעיפים 2(2) ו2(6) לחוק הנוער" – כלומר הילדה נכלאה במרכז חירום במשך שנה וחודש מבלי שהוכרזה נזקקת. וזאת בניגוד לתקדים בית משפט עליון בתיק דנ"א 6041/02, שקבע בהרכב חמשה שופטים כי "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים.

מסתבר כי בית משפט לנוער האריך בכל פעם את הנזקקות כראות עיניו תוך שהוא מסב נזקים כלכליים ונפשיים למשפחה. שופטי בימ"ש עליון עדנה ארבל, יצחק עמית וצבי זילברטל מקבלים תופעה פסולה ואכזרית זאת בשרירות ליבם ואינם מתייחסים כלל.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KD7I9Ic5oBA&feature=youtu.be]

מצב הילדה מחמיר בפנימיה שהוצבה שם בכפייה ע"י הרשויות

הילדה כאמור שהתה כשנתיים במסגרות רשויות הרווחה ע"פ החלטות בית משפט לנוער וכך כתב מכון שלם על מצבה בתום השנתיים: סעיף 7 – "באבחון שנערך נמצא כי הקטינה נמצאת במצב רגשי קשה ביותר ובמצב סיכון לפגיעה מינית. נראה כי הצטבר אצלה עומס רגשי גדול בשנתיים האחרונות בהן היא נתונה בעין הסערה ובתוך הקונפליקט בין הגורמים השונים דורשי טובתה".

ע"פ מכון שלם הצבת הילדה במסגרות חוץ ביתית לא הועילה לילדה נהפוך הוא, מצב הילדה הוחמר. ההתערבות של רשויות הרווחה ובתי המשפט הסבו לילדה נזק.

האשמת האמא בהחמרת מצב בתה 'אינה מקבלת עמדת רשויות הרווחה'

הטיפול שקבעו רשויות הרווחה לילדה הוא הוצאתה בכפייה מביתה ומשפחתה וכליאתה במוסדות הרווחה בניגוד לחוק (ללא נזקקות) תוך שהם מגייסים עוד ועוד מומחים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים להרחקת הילדה מאמה ומתן שלמונים למוסדות הרווחה להחזקת הילדה.

עדנה ארבל ורשויות הרווחה בדרך בזויה מאשימים את האמא בהחמרת מצב בתה במסגרות הכליאה משום שאינה משתתפת באורגית הסחר של רשויות הרווחה ובתי המשפט וכך כותבת ארבל: סעיף 13 "המכון אשר היה מודע למצבה הרגשי הקשה של הקטינה הסביר כי הוא נובע מהקונפליקט הקשה והעדר שיתוף הפעולה של המבקשת עם רשויות הרווחה".

השופטת עדנה ארבל משמיצה את האמא לאורך כל פסק דינה המעוות מצד אחד, ואת פקידות הסעד מקדשת במינוחי 'עבודת קודש'. מדובר בדמגוגיה זולה ליצור תחושה בעיני הקורא שמדובר באמא בעייתית. מן הראוי היה שהשופטת תציין דברים טובים על האמא כפי שכתבה על פקידות הסעד.

מכון שלם שנשכר ע"י בית המשפט מנקה את מוסדות הרווחה שם שוהה הילדה במשך שנתיים ומאשים את האמא משום שאינה מקבלת את עמדת הרשויות. מכון שלם לא יאשים לעולם את הרשויות משום שהם משלמות שירותיו ומספקות לו כסף קל על גבם של החלשים.

עדנה ארבל מוסיפה ומאיימת על האמא שתציית לרשויות הרווחה ולא בתה לא תוחזר אליה, סעיף 14 -דפוס התנהגותי מעוות של עדנה ארבל. אין זאת הפעם הראשונה שהשופטת עדנה ארבל מייתרת את ערכאות השיפוטיות בפני רשויות הרווחה וקובעת בפני ההורים כי יש לציית לרשויות הרווחה.

במקרה של האמא ל' ש' מגבעתיים שביקשה לפגוש את ילדיה לאחר ש- 4 שנים לא ראתה אותם, השיבה לה השופטת עדנה ארבל בנימה מאיימת: "אני תקווה כי המבקשת תמצא דרך לשתף פעולה עם רשויות הרווחה, על מנת להסדיר את הקשר עם ילדיה, מה שעשוי לסייע לילדים וכמובן גם לאם".

 "ראשית, על המבקשת להבין כי שיתוף פעולה מצידה עם גורמי הטיפול בהתאם לתכנית של מכון שלם רק תקרב את החזרת הקטינה למשמורתה, בעוד שהמשך ניהול המלחמה כנגד גורמי הטיפול, מלבד זאת שיפגע כמובן בקטינה, יפגע בסיכויים להשיב את הקטינה למשמורתה בתקופת זמן קרובה"…

דרישה לצייתנות מוחלטת למוצא פיהם של "מומחים" הוא קרקע פוריה לשחיתות ומעשי סחר בילדים, כל דבר יש לשקול לגופו וע"פ תצפיות, ניתוח, והסקת מסקנות. תפיסתה של עדנה ארבל לצייתנות מוחלטת (שיתוף פעולה כלשונה) הנו דבר מעוות ומקור הרע.

עדנה ארבל חוששת מחשיפה נוספת של מעשי העוולה והנבלה של רשויות הרווחה ובתי המשפט, וכן גרימת נזק לתעשיית הסחר בילדים מהם נהנים מימים ימימה האוכלוסייה החזקה שהיא נמנית בה, ולכן עדנה מתרה באמא לציית לרשויות הרווחה.

עבודה זרה – קידוש העובדים הסוציאליים

עדנה ארבל מייחסת לעובדים הסוציאליים ופקידי הסעד עבודת קודש: סעיף 15 – "אומר בזהירות המתחייבת, ומבלי לפגוע בעבודת הקודש שהן עושות, כי יתכן שיש מקום לבחון אפשרות לגייס לנושא עובדות סוציאליות או פקידות סעד חדשות שתטפלנה בעניינה של הקטינה".

ייחוס עבודת קודש לפקידי סעד ועו"סים נועד לנגח כל ביקורת המופנית אליהם משום שהם עושים "עבודת קודש" שאדם מן היישוב לא בהכרח מסוגל להבין את כל מונחי ומעשי הפולחן שלהם.

עדנה ארבל שבויה בתוך קונספציות שגויות ומעוותות לפיהם אזרח מן היישוב אמור "להקריב" את ילדי למלאכת הקודש של רשויות הרווחה ולציית להם.

סוף דבר

שופטי העליון עדנה ארבל, יצחק עמית וצבי זילברטל ורשויות הרווחה נכשלו בהגנה על שלום הילדה. הם הרחיקו אותה בכפייה בניגוד לרצונה ורצון הוריה הגרושים למשך שנתיים מביתה ומשפחתה וכלאו אותה במוסדות רווחה סגורים. שופטי העליון עדנה ארבל, יצחק עמית וצבי זילברטל מאשימים את האמא בפשעיהם נגד הילדה ומייחסים לעובדים סוציאליים מונחי פולחן כעבודת קודש שאין לערער עליהם ויש לציית להם.

שופטי העליון עדנה ארבל, יצחק עמית וצבי זילברטל הנם בעלי תפיסות שגויות ומעוותות בענייני רווחה וקיים ספק לשיקוליהם, ויכולותם לשפוט בענייני רווחה.

קישורים:

• עדנה ארבל שופטת בימ"ש עליון – מייתרת ערכאות שיפוטיות על החלטות פקידת סעד

• שלש שנות לעיסה ארורה של רשויות הרווחה לקביעת מפגשים בין אמא לילדיה – השופטת יהודית שטופמן – מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ורשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנים את המפגשים בבדיקות "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם" (כדברי עו"ס רחל ולדומירסקי לשכת הרווחה רמת גן)...

• תפיסות טוטליטיריות וועדות סטטוטוריות – הלוקשים של שופט העליון חנן מלצר – מאי 2012 – בהחלטת העליון 8000/07 כתב השופט חנן מלצר פסק דין ארוך שעניינו בהארכת אשפוז כפוי לאדם ע"פ החלטת ועדה פסיכיאטרית, מלצר החזיר התיק להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהוא רואה בה סמכות מקצועית עליונה שלא ניתן לערער עליה. בפסק הדין מרחיב מלצר על אופן התנהלות ההליך השיפוטי כפי שהוא רואה לתפיסתו בעניין ועדה סטטוטורית כדוגמת ועדה פסיכיאטרית.