בית סוהר נווה תרצה: עדות עו"ד מורן קבלו מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 01.07.2009

01.07.2009 – עו"ד מורן קבלו מלשכת עורכי הדין מעידה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה על מצבן החמור של האסירות והעצירות בבית סוהר נווה תרצה

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

מורן קבלו:

בוקר טוב לכולם. ראשית אני אציין שבעצם המצב של כלא הנשים, לא כולו, אנחנו מדברים על אגף הבידוד וההפרדה, למעשה בגלל העדר מתקני כליאה שיקומיים לנשים בעצם אין הפרדה בין עבירות. מה שאומר שכל הנשים, גם מסוממות לשעבר, או מסוממות או עבירות צווארון לבן בעצם חולקות את אותו תא מהסיבה הפשוטה שיש כלא נשים אחד בארץ. לעומת בתי כלא של גברים שיש לרוב כמו במעשיהו שהוא כלא שיקומי יש הפרדה בין עבירות, מה שאומר שלא מגיעים למצבים שלמעשה מגיעים בכלא נווה תרצה שאנחנו העלינו בדוח. מה שגורר יחס שוויוני במירכאות לכל הנשים באגף הבידוד או בכלל בכלא נווה תרצה מאחר ואין הפרדה בין העבירות.

ניסים זאב:

כמה אסירות יש? כמה  בבידוד וכמה בהפרדה?

מורן קבלו:

לפי מה שידוע לי באופן כללי על נווה תרצה הוא מכיל עד 225 אסירות.

אורית זוארץ:

אולי כדאי באמת תתייחסי לדוח ולביקורים שקיימת בכלא.

מורן קבלו:

לגבי החלוקה של העבירות אני בטוחה שהשב"ס יוכלו לתת נתונים יותר טובים. בגדול אני קודם כל רוצה לציין שהיינו כבר בכלא נווה תרצה וכתבנו דוחות מאוד חיוביים על הכלא. גם על היחס של רונית אל הבנות. רונית מצליח היא מפקדת היא עושה עבודה נפלאה עם הבנות. יש לנו היכרות קצת יותר מעמיקה.

אורית זוארץ:

לא בשביל זה באנו. אלא כדי לשמוע את הבעיות.

מורן קבלו:

מעבר לדברים השליליים כן כדאי להציג את הדברים הטובים שרונית עושה. המטרה של הלשכה היא לא לנגח את השב"ס. המטרה של כולנו בעצם היא אחת ולמעשה זה זכויות האסיר שיהיו תנאים קיומיים סבירים לנשים ולגברים ביחד. אנחנו עושים סיורים לא רק בכלא נשים, גם בכלא גברים. גם בבית הכלא אופק שהוא לנוער. בכל מקום יש תלונות.

אורית זוארץ:

כל כמה זמן אתם מבקרים? אחת לשנה? או אחת למספר חודשים?

מורן קבלו:

אנחנו מבקרים אפילו יותר מאחת לשבוע. אפשר לומר שהממוצע הוא אחת לשבוע.

אורית זוארץ:

כל כמה זמן אתם מנפיקים דוח כזה?

מורן קבלו:

פעמיים בחודש או אחת לחודש.

אורית זוארץ:

אם מדובר על דבר שבשגרה מה קרה בעצם הפעם שהדוח הזה הגיע אלינו לוועדה ברמות חומרה כאלה של ממצאים? האם מדובר בשינוי בתנאי האסירות שהיו? הרי כלא נווה תרצה היה מאז ומתמיד הכלא היחיד לנשים בישראל. זה לא שינוי. השאלה היא באמת אם חלה הרעת תנאים במצבן של הנשים שם בכלא?

מורן קבלו:

לא חלה הרעת תנאים. קודם כל יצא דוח חמור על כלא אופק שלמעשה גם שם דובר על אלימות כלפי בני נוער מצידם של סוהרים. גם שם דובר על מחסור במזון.

אורית זוארץ:

בבקשה ממך בואי נמקד על מצבן של נשים.

מורן קבלו:

זה גם דוח שהגיע לתקשורת. זה דוח שעשה הדים רבים. מטבע הדברים ילדים ונשים מעוררים יותר הדים בתקשורת. מטבע הדברים כשמדובר בכלא אחד לנוער וכלא אחד לנשים אז למעשה זו הסיבה שהדוח הזה הגיע לתקשורת, לא כי הוא חמור באופן מיוחד. יש דוחות חמורים לא פחות. גם בבתי כלא של גברים.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מורן, תתמקדי בבקשה בעיקרי הממצאים השליליים.

מורן קבלו:

               הדוח מצביע על מצב מחפיר של אסירות שנשלחות בעצם לאגף הבידוד וההפרדה. מדובר בתאי הפרדה קטנים, צרים, דחוקים באופן שבהחלט לא ראוי למגורי אדם. ריח של שתן. צחנה של צואה. במו עיני ראיתי, יסלחו לי היושבים, כתמים של דם, והדמיון שלכם יחליט מאיפה. ומזרונים רטובים קרועים.

אורית זוארץ:

על מה את מדברת? על החדרים עצמם?

מורן קבלו:

כן. כן. על התאים עצמם. מדובר בתאים מאוד מאוד צרים. קטנים. אם אני זוכרת נכון.

ניסים זאב:

כמה יש בתא כזה?

מורן קבלו:

אלה תאי בידוד והפרדה. יכול להיות שאסירה אחת כשמדובר בתא של בידוד והפרדה. בעצם יכול להיות תא של חמש אסירות. אני לא ראיתי יותר מארבע או חמש אסירות בתאי ההפרדה.  התאור הנורא הוא של שירותי הכריעה שזה בעצם שירותים מאוד מאוד מיושנים שהשימוש בהם בהחלט משפיל, מבזה, 50 סנטימטר מעל בור הכליאה יש ברז שבעצם אמור לשמש כברז מקלחת. על פניו בעין בלתי מזוינת אף אחד לא היה מעלה על דעתו שמדובר בברז למקלחת אלא בברז לרחיצת ידיים. אבל לא. כמובן שזה החור חשוף, זה אומר ריח של ביוב. צחנה. הקירוב של אותו תא שירותים למיטה בעצם לא יוצר הפרדה נאותה כך שהמזרון רוב הפעמים ברוב החדרים ברוב התאים שראינו הוא רטוב ומסריח.

היו"ר ציפי חוטובלי:

זה תחת הסמכות של משרד הבריאות. זה ממש תנאי תברואה שמסכנים חיים.

מורן קבלו:

את אומרת ואומרת נכון. כן. העניין הוא שלי לא ידוע, השב"ס יתנו לך את הנתונים לגבי ביקורות של משרד הבריאות. אני לא נכנסתי לעניין הזה כך שאני לא יכולה להעיד על זה. אני יודעת שיש ביקורות. אני בטוחה שיש ביקורות.

היו"ר ציפי חוטובלי:

יש לך נתונים על מחלות? על שיעור גבוה יותר של נשים שהן חולות? יש טיפולי מרפאה שם?

מורן קבלו:

יש טיפולי מרפאה. היו תלונות מהרבה בנות, אפשר להגיד אפילו מרוב הבנות על כך שהן לא מקבלות באופן מיידי טיפולים. על כך שהן צריכות לבקש לפחות מספר פעמים עד שהן מקבלות בעצם את הטיפול שהן צריכות לקבל. מחסור בכדורים. יותר מקרים ספציפיים שאני לא אכנס אליהם. אבל אין לנו נתונים סטטיסטיים על מחלות. אני לא חושבת גם שזה מתפקידנו. אנחנו לא ממשרד הבריאות.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מה אורך השהות של נשים שנמצאות בבידוד?

מורן קבלו:

אורך השהות, שוב הכול תלוי בהחלטה של הגורמים בשב"ס.

היו"ר ציפי חוטובלי:

אני מבינה. אבל בממוצע. את מספרת על מציאות מאוד מאוד קשה. השאלה אם מדובר במספר שעות או במספר ימים? או בשבוע?

מורן קבלו:

אה לא. יכול להיות מספר שעות כשמדובר על עונש שהוא מאוד נקודתי וספציפי אבל הן יכולות לשהות שם בהחלט מספר ימים ומספר שבועות. מה הגבול, זה אני חושבת שתשאלו את רונית. אני לא יודעת על מקסימום ימים שהן יכולות לשהות.

דבי שגיא:

זה תלוי אם זו הפרדה או ענישה. לענישה יש זמנים קצובים. הפרדה אם צריך להגן עליה אז זה יכול להיות כל המאסר שלה שצריך להגן עליה ואי אפשר לשלוח אותה לאגפים.  יש כללים מאוד קבועים בעניין הזה.

אורית זוארץ:

השאלה אם במקרים פסיכיאטרים, אנחנו מכירים שבבתי חולים פסיכיאטרים שגם ההפרדה, יש שמה מענה נפשי. השאלה אם יש לכם יכולת לזה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

כשאני עברתי על הדוח ראיתי דברים מאוד קשים בכל מיני תחומים. תעברי ככה אחד אחד על הסעיפים המרכזיים.  שהסקירה תהיי ממוקדת כדי שנוכל לתת לשירות בתי הסוהר להשיב. יש לנו הרבה שאלות.

מורן קבלו:

שוב נהלי כבילה שנהוגים בכלא שעל פניו הם לא חוקיים אבל הם נהוגים בין 7 ל-12 שעות. אני פגשתי באסירה שהיתה כבולה לילה קודם ל-12 שעות. ביקשתי לבדוק את יומן הכליאה ומשום מה הפרט הזה נשמט ואותה כבילה למשך 12 שעות לא היתה מתועדת ביומן הזה וזה חמור כשלעצמו. האסירה מתארת שהיא ביקשה מספר פעמים מסוהרת וצעקה שהיא מבקשת שישחררו אותה לעשות את הצרכים שלה ופשוט היא עשתה אותם במיטה מאחר והיא לא נענתה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

אני ממש לא מבינה את זה. יש מציאות שבה הן צריכות לקבל אישור כדי ללכת לשירותים?

מורן קבלו:

הן צריכות להשתחרר מהכבילה. הן כבולות בידיים וברגליים למיטה. מה זה אישור? הן פשוט צריכות להשתחרר מהכבילה. כשאסירה משוועת לעזרה וצועקת מספר פעמים במהלך הלילה שסוהרת תשחרר אותה לעשות את הצרכים שלה והיא לא משחררת אותה לא משאירים בפניה הרבה ברירות אלא לעשות אותם במיטה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

מה שאת מספרת, מה מבחינת זכויות אסירים בכלל? עד כמה מותר לעשות פעולות כאלה? אני פשוט באמת מזועזעת. ברגע שנשללת חירותו של אדם זה נשמע לי מספיק חמור. מה החוק לגבי האפשרות להשתמש בעינוי מהסוג הזה?

מורן קבלו:

אני יודעת שהשימוש בכבילה הוא אינו חוקי. הוא לא חוקי. אני יודעת שיש אמצעי ענישה בכלא. תתקן אותי חגית. חגית זה חוקי?

דבי שגיא:

כבילה זה אמצעי ריסון שקיים והוא לגיטימי ולפעמים אין בלתו.

רונית מצליח:

עד 96 שעות.

מורן קבלו:

אני דיברתי עם האגודה לזכויות האדם והאזרח. הבנתי מהם שמדובר בעניין שהוא לא חוקי. יסלחו היושבים.

רונית מצליח:

אפשר לשאול את האסירות.

ניסים זאב:

את מדברת מתוך עדויות שגבית ושמעת במו אוזנייך?

מורן קבלו:

אני הייתי שם.

ניסים זאב:

אז זהו. חשוב שידעו. זה לא איזה סיפור בעלמא.

מורן קבלו:

הם יודעים אדוני, הם יודעים שזה לא חוקי.

ניסים זאב:

המצב החוקי לא מעניין אותי. מעניין אותי קודם כל אם העובדות שהיא עכשיו מציגה בפנינו זה מתוך עדות שמיעה מכלי ראשון.

מרון קבלו:

ראייה יותר מאשר שמיעה. אותה אסירה גם סיפרה שבזמן שהן נכבלות למיטה אז הסוהרת מודיעה לה, שוב זה כמו שרונית אומרת, כך הן סיפרו לנו שברגע שהן נכבלות למיטה מודיעים להם שהן יכולות לעשות את הצרכים שלהן במיטה ואף אחד לא יבוא לעזרתן. זה מעדות שאנחנו שמענו. שמענו על בנות שטוענות לאלימות של סוהרות כלפיהן. אחת שטענה שהיא ניסתה להתאבד וכתוצאה מכך היכתה אותה אסירה מכות לא מבוטלות. אני רוצה לציין שהכבילה, אם אני אחזור לכבילה, שמשתמשים בה גם כלפי אסירות שהן לא מוגדרות כאלימות ולא מוגדרות כבעלות נטיות אובדניות שזה חשוב לציין. שוב אורית ציינה קודם בדיקות שתן לגילוי סמים מאוד חודרניות ומשפילות. ואם כבר איריס נכנסה אז לראשונה שמעתי את זה מאיריס ואני חושבת שהיא תוכל לתאר עד כמה זה משפיל בתור אחת שנכנסה בעבירות של צווארון לבן לאגף סביון שהוא בעצם אגף לנגמלות מסמים ויש בדיקות שגרתיות ועל מנת לוודא שהשתן יוצא ממקומו הטבעי אז הסוהרת למעשה צריכה לתחוב את ראשה לאיבריה המוצנעים של האסירה. אני אמקד את עצמי ואני אסיים. תנאי מחייה קשים והעדר כתובת לתלונות. כך גם מתארות האסירות. אלימות כבר דיברתי. חוסר במזון בכלל ובמזון בריא בפרט. מדובר כמו שאמרה אתי על מזון שהוא שומני, מעלה להן את לחץ הדם. הרבה נשים סיפרו על כדורי ברזל שנותנים להם בעצם כחיפוי על כך שהאוכל כנראה לא מספיק מזין מבחינת ירקות ופירות. חוסר נגישות למבקרים רשמיים. הרבה אסירות מפחדות לדבר איתנו מהסיבה הפשוטה שאומרים להן שברגע שהן מתלוננות בפנינו הן איכשהו יזרקו לבידוד או להפרדה, איפה שזה לא יהיה. קליטת אסירות. כשאסירות מגיעות לכלא נווה תרצה גם את זה שמעתי, מדובר בערך בשהות של חודש בתנאים שהם לא תנאים, 24 שעות ביממה האסירות נמצאות בתוך החדר כששעה אחת ביום הן רק יוצאות החוצה וזה כולל גם שיחות טלפון שזה על פניו חמור ובאמת לא אנושי.