לא לעולם חוסן
הרבה זמן שתקו אנשים כמותי לנוכח מעשי העוולה שעשתה המערכת השיפוטית כתוצאה מעיוותים שונים במערכת. בהתחלה אמרנו – זה לא יכול להיות, אחר כך נמנענו לתקוף את המנגנון המשפטי כי ידענו שהוא מותקף על ידי כוחות חשוכים, אבל, עכשיו מן הראוי שנשים את הדברים על השולחן ונבחן – איפה טעינו?
כאשר שופטים יודעים שבשום מקרה אין סיכוי שיתבעו אותם בגין רשלנות מקצועית (כפי שהחוק מגן עליהם), ברור לגמרי שהם לא ידרשו להצטיינות יתר בביצוע תפקידם. רובם, כפי שלמדנו מההליכים האנושיים שקורים לאדם בחברה לא תחרותית, יסתפקו בבינוניות ובפחות מכך. הגנת היתר של החסינות גורמת לכך ששופטים מגיעים לבית המשפט כשאינם מוכנים, לא תמיד הם קוראים את החומר.
[youtube=http://youtu.be/HxhFgp1nANU]
עורכי דין רבים המומים משופטים שמגיעים לדיון לא מוכנים, משופטים שמתרפסים בפני עורכי דין שנחשבים ל"תותחים". אם הסכמנו ששופט הוא בן אדם – אין סיבה שתעמוד לו החסינות בפני תביעה בגין רשלנות מקצועית, יש חברות ביטוח שיבטחו את השופטים ואפשר אף ליצור דירוג נקודות שלילי, שיגרום לשופטים לבדוק את פעולותיהם. אין ספק שהדבר ייתן לשופטים את ההזדמנות להצטיין ולחרוג מהבינוניות ואולי גם למערכת המינהלית של בתי המשפט תיווצר מערכת של קריטריונים לקידום שופטים בתוך המערכת (משלום למחוזי ומשם לעליון וכד').
מעבר להגנת החסינות מפני תביעות רשלנות מקצועית, הקיפו את עצמם שופטי ישראל בגדר הגנה נוספת: זילות בית המשפט. אם הזילות היתה באה להגן על כבוד השופט והמשפט מילא, אך עונש הזילות הפך להיות כלי לסתימת פיות ולעוד הגנה לשופטים שהתרשלו במילוי תפקידם.
עיתונאי לא יכול לבקר שופט ולייחס לו מניעים זרים שבמקרים מסויימים קיימים משום שהשופט הוא בן אנוש. כדי שלא יוכיחו את טעויות השיפוט מונעים בתי המשפט להקליט ו/או לצלם את הליכי הדיון המשפטי
שופט כדורגל, למשל, נבחן לא פעם באמצעות מצלמות הטלוויזיה והשידור בהילוך איטי, מה שמותר לעשות לשופט כדורגל, אסור לעשות לשופט בבית משפט שיכול לשלוח אדם לעשרות שנים.
ממה השופטים מפחדים? אם הצדק וחשיפתו הוא בראש מעייניהם, אין סיבה ליצור מערכת מגוננת שכזו על השופטים. כולנו בני אדם, כולנו טועים בחיינו האישיים והמקצועיים, אבל רק השופטים מוגנים.
השלטון הקומוניסטי והקיבוצים שיצרו חסינות לקבוצות שונות בחברה, גרמו לחוסר תחרותיות, לניוון ולבסוף לקריסה של המערכת. אסור שהמערכת המשפטית תקפא על שמריה שכן היא דנה בגורלות של אנשים – שופטים שמקומם מובטח ושאחריותם אינה עומדת לבחן, יאבדו את הקשר עם המציאות, לא יתעדכנו וילקו ברדידות ובבינוניות.
היום כדי להיבחר למשרת פקיד זוטר בביטוח לאומי, או מנהל שיווק שולחים אותך להיבחן בסדרת מבחנים שכוללים: מבחן ידע, פסיכומטרי, שיחה עם פסיכולוג, דינמיקה קבוצתית ועוד. לעומת זאת, כדי להיות שופט מספיק להיות עורך דין ובתנאי שיש לך מזג שיפוטי נאות שלא ידוע כיצד זה נבדק.
מה זה מזג שיפוטי נאות? איך אפשר למדוד אותו? רק לאלוהים פתרונים. עורכי הדין שמקירבם צומחים השופטים, אינם חסידי אומות העולם, תפקידם להתפרנס מכשלונו של האחר ונצחונם הוא בהכרח – כשלון של מישהו אחר. כלומר, לא רק כוונות טובות מהוות כמניע לעורך הדין. בניגוד למשל, לרופא שתפקידו לרפא אנשים ולעזור להם להתגונן ממחלותיהם, לשרוד ולשפר את איכות חייהם של מטופליו.
עורכי הדין פועלים על פי הצורך הנכון שגם רוצח, אנס ושודד ראויים להגנה ואכן לא פעם מנצחים הפרוצדורה (ההליכים), והגנה טובה ויקרה את מהות המשפט – חשיפת הצדק והוצאתו לאור. אם בפרוצדורה עסקנו מוטב להכניס למחשב את כל ספר החוקים ושהוא ישפוט, הוא בוודאי יהיה הרבה יותר אובייקטיבי מהאדם. אבל ייחודיותו של האדם כשופט על פני המחשב נובעת מהרצון לחשוף את האמת.
במצב הנוכחי כאשר שופטים נבחרים כמעט ללא הליכי מיון, מבחני אישיות, או מבחני התאמה למקצוע, אין ספק שלא תמיד הצדק עומד נר לרגליהם של שופטי ישראל.
בדצמבר 2000 אמר עו"ד הפלילי ששי גז: "אין לי ספק שבבתי הסוהר יושבים אנשים חפים מפשע, כמו שאין לי ספק שזיכיתי פושעים על ידי עבודתי המשפטית". האמירה, כי ישנם בבתי הסוהר אנשים חפים מפשע, מדירה שינה מעיני. אבל אני לא בטוח שהיא מדירה שינה מעיני השופטים, משום שאם הם לא נשפטים על רשלנות, קהות חושים תשתלט עליהם והאנשים האלה הופכים להיות עוד מספר בסטטיסטיקה.
ולמה לשופט שלא יקבל זאת כמובן מאליו – הרי הוא לא ישלם את המחיר. מאחר ששופט נבחר לכל החיים (עד גיל 70) וכמעט שלא ניתן להזיזו מכסאו, הרי שמין הראוי שיתקיימו הליכי מיון ראויים.
"עבירה גוררת עבירה", אמרו אבותינו, בנוסף לפריבלגיות השומרות על השופטים בתחום השיפוט, הם גם זוכים להטבות כלכליות והשכר המשולם להם הוא מהגבוהים במשק הציבורי ובניגוד לכל עובדי הציבור הם יכולים להמשיך ולעבוד עד גיל 70 ולא כמו כולם שפורשים לגימלאות גברים בגיל 65 ונשים בגיל 60. מטרת הטבות אלה הן בכדי למנוע מהשופטים לעבוד בעבודה נוספת ו/או לפתוח בקריירה שנייה לאחר פרישתם לגימלאות.
גם בעניין פרישתם של השופטים בגיל 70, מסתבר שהשופטים שמסיימים את תפקידם פותחים בקריירה נוספת, של בוררים בשכר או מבקרי המדינה.
בהיכל בית המשפט העליון האולמות גבוהים מאוד והשופטים יושבים על בימה מרוחקת ומוגבהת, האדם מרגיש שם גמד – כמו בכנסיות הנוצריות הגובה בא להדגיש את "אפסות האדם"
מי שבנה ותכנן את היכל המשפט היה מודע לעוצמה של מיקומו והמבנה הארכיטקטוני מדגיש אלמנטים וסימבולים (סמלים) שידועים לכל שוחר דעת. כמו הכנסיות הגותיות המוגבהות, כך בית המשפט העליון משדר את אפסות האדם מול האל (בגותיות) ומול תחליף האל של זמננו, השופט העליון.
המבוכה שפקדה אותי כשנכסתי להיכל המשפט הישראלי, התבררה לי, פשוט הרגשתי קטן ומגומד. בניגוד לבית הכנסת היהודי שהיה בגובה העיניים, צנוע ולא מנקר עיניים, ללא צריחים שאומרים לאלוהים שלי יש יותר גדול מלאלוהים שלך, ככה התחנכנו. המשכן ובית המקדש היתה הבנה מאוחרת של אלוהים לכך שהאדם צריך מקום להתקדש בו.
חטא העגל, לא היה בגלל האמונה שהעגל הוא האלוהים, אלא בגלל הצורך של האדם לכוון למקום – לאדם, זוהי קטנות האמונה, משום שעל פי האמונה שלנו האדם צריך להאמין באל המופשט, ללא גוף, ללא מקום, ללא גוף.
אבל אלוהים, כמו השופטים העליונים, צריכים יחסי ציבור, היכל משפט שכזה מרומם את השיפוט והשופט מעל פני העם.
מבלי להשוות חס ושלום בין מקרה למקרה, הרי שבטכניקה זו של הגדלת המנהיג והקטנת הציבור, ההמון, העם, עשתה שימוש מדהים הבמאית לני ריפנשטאל בסירטה "ניצחון הרצון" Triumph des Willens, כאשר צילמה את היטלר מעל הבמה, כאשר המצלמה נמצאת למטה והצילום כלפי מעלה – היטלר שהיה נמוך הוגבה למימדי אל, ולגיונות הצבא והמון העם צולמו מלמעלה כלפי מטה ונראו קטנים מול האל הגדול. סרטי הקולנוע האלה וטכניקות הבנייה בימי הרייך השלישי הגיעו למימדים עצומים והשימוש בסמלים הייתה דרך להשלים את הפאזל התמונה שרק מעט עובדות היו בה אבל הסמלים והסימבולים השלימו את התמונה במוחו של האדם.
לא בכדי אמר גבלס, כי כאשר האדם מבין את הסמלים והסימבולים הללו הם אינם משפיעים עליו, לכן, הטכניקה הזו היתה חייבת להיטמע ולהישען על סמלים ולא על מילים, על רגש ולא על שכל.
לצערי, מעוז המשפט שבו היו צריכים לרכז את "החשיבה השכלית" את חקירת האמת משתמש בסימבולים וסמלים הפונים אל הרגש, לא נגד היופי הנשגב אני מתמרמר, אלא על "אפסות האדם" הניבטת מההיכל המפואר, "משכן האלים" של המאה ה- 21.
נכתב על ידי איש העסקים משה בדש, קשר השתיקה, ינואר 2001.
קישורים:
עברתה תקופת חיים קשה עבר אז השחיתות בתחילת דרכה ואתה הראשון שנפגעת בעוצמה מטורפת .לכן אתה צריך לשלוח את המושחתים לכלא..